מה שחרק / הגלריה במועצה האזורית מנשה

התערוכה היא סיום  של תהליך שהחל בעקבות חלום מטריד וחסר פשר שבו כיכב חרק.  יצרתי בתחילה חרק אחד לא כוונת המשך, הראשון זכה לביקורות נלהבות מ דבר שעודד אותי ליצור  עוד אחד השני יצא אחר לגמרי ובעיניי היה מוצלח יותר ולכן יצרתי ועוד חרקים ופרוקי רגליים,  22 במספר, תלת ממדיים, בכל מיני גדלים, חלקם מכונפים, כולם גדולים מאוד יחסית לגודלם הטבעי. החומרים בהם השתמשתי ליצירה הם חוטי מתכת שונים ופסולת בניין ממוחזרת. הטכניקה  דומה במהותה לאריגה או סריגה,העבודה כשלעצמה הייתה כרוכה בלא מעט שריטות ודקירות. עם הזמן הטכניקה הלכה והשתכללה. בנוסף, עשיתי גם שלוש דמויות אנושיות קטנות דמות אחת נמצאת באינטראקציה עם חרק (ריקוד המוות עם גמל שלמה בעל זרועות כאילו אנושיות שגובהו בערך 60 ס"מ ואורכו  מטר בערך), וכן שתי דמויות אנושיות חרקיות איש ואישה בעל זבוב ונמפה כלשהי רוקדים,

האמת היא שאין כמעט דבר מגעיל ומחריד (בשבילי) יותר מחרקים מסויימים אולי משום שחרקים הם זרים לנו במהותם, יעילים להחריד, חסרי רגשות, הם סוג של "אחר מוחלט" (על כן בסרטי וספרי מד"ב משמשים לא פעם השראה ליצירת חייזרים)  עולם החרקים זר לכל מה שאנושי . החרקים קטנים בגודלם (למזלנו) חסרי חשיבות (בעינינו) חסרי זהות , אין לנו רחמים ולא חמלה כלפיהם בד"כ...אפשר לדרוך עליהם באדישות להשמיד אותם בהמוניהם .   מצד שני  מייצגים החרקים את חכמת  ההישרדות  "ארבעה הם קטני ארץ, והמה חכמים מחכמים" כתב שלמה בספר משלי והכליל בתוכם את הנמלים והארבה, כי הרי ידוע שחרקים יצירתיים מאוד בתור מין בכל מה שנוגע להשרדות, והדעה הרווחת היא שהם היו  ויהיו כאן הרבה אחרינו.

אני מניחה  שהעיסוק בחרקים והחלום שבעקבותו החל המסע הזה קשור לרקע השואתי המשפחתי והאישי,    אך יתכן שזה משהו עמוק יותר שקשור לפחדים קמאים שקיימים בנו מאז ומעולם מעצם הוויתנו, שבהם  מייצגים אותם יצורים מוזרים את הצד האפל והדחוי בנפשנו (כמו לדוגמא בספר הגלגול מאת קפקא). ההגדלה או העצמה של החרקים מבקשת לעשות איזשהו תיקון או חיבור באמצעות אין ספור חוטי ברזל לשבר נוראי קדום, לתת צורה יפה "אמנותית" לאימה ולתחושות ששאין להן מילים.