יראת עוגן ומנחם נחמיאס בתערוכה זוגית / גלריית מגדל W

דבר האוצרת ליראת עוגן:
יראת עוגן ילידת אשקלון, מתגוררת כיום במושב עזר שבדרום. מאז ומתמיד ידעה שיכולה להיות ציירת ושנולדה לזה גם כשלא מימשה. בבית הספר היסודי נתבקשה לצייר ותמונותיה הוצגו בחדר האוכל. מלבד חוג ציור שלמדה באשדוד אצל המורה אברהם שמש מעולם לא למדה ציור. רק לאחר נישואיה ולידת ילדיה בגיל 30 החלה לצייר בפנדה. עם הזמן עברה לגירים, פסטלים וצבעי אקריליק. בתקופה האחרונה מציירת בשמן. היא מקבלת השראה מהחיים שסביבה ואת התחושות היא מתרגמת על הבד. בתערוכה מוצגות עבודות בסדרות שונות: סידרה נאיבית, שמקור ההשראה מהכפר שם נולדה, מאמה ומתקופת ילדותה. סדרת דיוקן עצמי ברגעים ובמצבים שונים במציאות חייה. סידרה נשיות - כמו "האישה במראה" - היא מנסה להביא את הנשיות לקידמת הבמה. איך האישה נראית מה היא מחפשת להראות - ומה היא מסתירה כמו ביצירה - "נווה מדבר". וסידרת הנוף והטבע שסובבים אותה ושהיא כה אוהבת. עם השנים הציגה בתערוכות יחיד במושב עזר. קיבלה גם שתי כתבות בעיתון המקומי של המועצה האזורית באר טוביה ואחת במקומון המושבים. 
בשנת 2014 התראיינה לרדיו החיים הטובים, עם ריקי לייבוביץ אוסדון. 
בשנת 2013 - במתנס אחדות פ"ת, "מילה צליל וצבע". אוצר גיא רגב. 
בעיר המוזיאונים חולון, "חפש את האישה". יח"צ מיכל סדן. 

במודיעין היכל התרבות ,"צעד קדימה" ת. קבוצתית עם חגית מיכאלי ארגמן. בשנת 2015 - ת. קבוצתית חברתית "יחדיו" בבית רובינשטיין. אוצרת לורי פשניצה. 
בית קפה אמנותי ביפו - משוררים כתבו על פי תמונות שלה בערבי שירה ותרבות. 
תערוכה זוגית "איקה בר ויראת עוגן" בית רובינשטיין אוצרת לורי פשניצה. 
תערוכה זוגית "יראת עוגן ומנחם נחמיאס" בגלריית מגדל W אוצרת: לורי פשניצה.
יראת עוגן תרמה 2 ציורי קירות לבית הוסטל בית אלמוג באשדוד. וכמו כן ציירה ציור משותף את כל דיירי ההוסטל ועבודה זו תרמה להוסטל. האמנית יראת עוגן מנהלת כיום מועדונית לילדים בבסיס חצור מועצה אזורית באר טוביה. היא מלמדת ציור וחיה אמנות. כל הקירות במועדונית מלאים בציורים. כל מי שנכנס רואה אמנות. היא ממשיכה לרקוד בכנסים ובאירועים פרטיים. הריקוד מהווה חלק בלתי נפרד מחייה. אם לא הייתה ציירת סביר להניח שהייתה רקדנית.

דבר אוצרת למנחם נחמיאס:
מנחם נולד במצרים בשנת 1951. בגיל 6 עלה לישראל ואת ילדותו עבר בקריית גת. כיום מתגורר בכפר ביאליק. רב סרן במילואים, נשוי+2 וסבא ל-5 נכדים. 
מתחילת שנות ה-70 עיסוקו העיקרי של מנחם היה בחקלאות שפרחה והייתה גם צורך לאומי. המשפחה גידלה מאות דונמים של ירקות לייצוא, לתעשייה ולשוק המקומי. בשנת 2000 קיצצה הממשלה בכמות המים לחקלאות והעלתה מחירים. בנוסף גם המשבר שהיה באירופה הוביל אותו לצמצום השטחים. הוא נותר עם מטעי זיתים וגידולי ירקות שלא צורכים הרבה מים. במהלך כל השנים גם כשעבד בשדות יום ולילה בגשם ובחמסין המשיך לתרום לזולת ולקהילה. הוא למד והתנסה באין ספור של עיסוקים על מנת למצוא פתרונות להשקיה מתוחכמת, לדישון וריסוס מתקדמים. הוא תיקן בעצמו ציוד והמח עבד שעות נוספות בפיתוח וראייה לרחוק. כהרגלו אהב כל חייו את השדות, את הצבעוניות הססגונית שבטבע ומבחינתו זה אך טבעי שהמכחול יפגוש את הצבעים המרהיבים והמוח עם הרגש ינחו אותו לצייר את האהבה הגדולה הזאת.

בגיל 63 מצא את עצמו עם מכחולים וקנבס ואז החל לצייר להנאתו בצורה אינטואיטיבית ובנושאים שהחליט עליהם באותו רגע. את מה שינק כל השנים מהטבע ומחוויות היום יום הוא העביר אל בד הקנבס וברא מציאות שחידדה את חושיו וגרמה לו חוויה רגשית וסוערת.
מנחם החל לצייר בדרך אוטודידקטית בלהט רב וללא מעצור. כמו חקלאי הבוחר את הקרקע, מדשן, חורש תלמים, זורע, משקה, דואג ומטפל עד שהנבט מפלס דרכו ונובט אל האויר והשמש, גדל ומבשיל אל מהות קיומו כך מנחם מבשיל ופורץ היום בעוצמה רבה אל דרכו החדשה כאמן יוצר. בסוף כל יום הוא מרגיש נקודת זמן סמויה שם נפגשות אמנות החקלאות ואמנות הציור לרגעים של אושר וסיפוק רב.
זוהי תערוכה ראשונה של מנחם נחמיאס. בתערוכה מוצגות שתי סדרות: האחת מצוירת כחלונות ויטראז' דמיוניים המהווים אלטרנטיבה לצוהר מחלל פנימי לחלל החיצון היפה אך הבלתי נראה. בחלקם בחר האמן לצייר את שבעת המינים. את הסדרה השנייה צייר בסגנון מופשט.
בתערוכה מוצגת יצירת ה- "משושה". מנחם צייר אותה לנכדו הקטן כשהיה בן 3 על מנת שיחבר אותו כפאזל . זמן רב שיחק איתו. וכאן מוגשת היצירה מוכנה ומחוברת.
מנחם נחמיאס צייר בן שנה מוכיח ומיישם את המושג "אף פעם לא מאוחר מדי". הוא מממש את ייעודו, מניב זמן מאושר ונותן ביטוי לחלומות כמוסים ורצונות מודעים לפרוץ החוצה כדי לקחת חלק במציאות חייו.

כל העבודות בתערוכה מיועדות לרכישה. יש לפנות לאמנים ישירות.