ג'ונגל עירוני / גלריה ברנרד

בתערוכת היחיד הרביעית שלו : "ג'ונגל עירוני" בורא אברהם קאן בשתי סדרות של ציורים נאיביים אך מפוכחים, עולם אורבני סוער וגועש בהשראת רחובות תל אביב

בסדרה הראשונה של אברהם כאן שתוצג בתערוכה "ג'ונגל עירוני", משמשים צמחיה צפופה וסבוכה, חיות פרא הלוגמות משלולית וגם משחרות לטרף, קופים מרקדים וחיות קטנות המתרוצצות במעבה היער, כהתרחשות סימבולית לזוגיות. בצבעים עזים ובקווים מדויקים, בצפיפות דחוסה של דימויים שוזר קאן סצנות מחיי נישואין. האהבה והמחלוקת, האידיליה והאי שקט, הסודות והקסמים הם מסע בעיבורו של ג'ונגל סואן, שובב וחם מזג.

בסדרת הציורים השנייה מעתיק קאן את עולם החי והצומח את הסערה וההתרחשות בו אל ליבה של העיר. רחובות אלנבי ושבזי, קינג ג'ורג' ושינקין, יפת ושדרות רוטשילד וגם כיכר מגן דוד מהווים מצע לתיאור הג'ונגל האנושי ומרחיב את מה שהחל בסדרה הראשונה.

איש מטייל עם נחש, אישה עם אריה, נמר עם כבש, מקהלת נשים ומשפחות זועקות, עכברים ענוגים, לביאות טורפות וחתולים אכזריים מתרוצצים ליד זמרת ששרה הן מקבץ של סצנות מדומיינות  בתוך רחובות מוכרים. קאן עוזר לצופה להתמצא בתל אביב, הוא קורא לרחובות בשמם ומדייק בפרטי הארכיטקטורה והגיאוגרפיה שלהם. עירוב המוכר עם ההזוי הופך את ציוריו למשל על הקיום. התום שאפיין את עבודותיו הקודמות הופך למפוכח, מרחם ומקבל. סגנונו הנאיבי מאפשר לו ליצור מהעיר ההומה גן תענוגות אכזרי ולהניח במרכז הפריים את הטוב והרע, את הסבל והאהבה, את הפראי והמתורבת, את היפה והחיה, בלי לנקוט עמדה מוסרית או ערכית. קאן, שנראה שגם טולסטוי היה מסכים "שמלכות אלוהים שוכנת בתוכו"*  מצייר את תל אביב כגן עדן למתבונן האנושי.

 "אנשים שהיו עוברים את רחוב הרצל בלילה, היו שוקעים במחשבות של עשיית חשבון נפש. הרחוב לא היה קצר מדי כדי שלא יספיק להתרכז; והוא לא היה ארוך מדי, כדי להטיל שעמום. איך להגיד? - תל אביב היתה בדיוק בגודל הדרוש כדי להנביט בלבבות מחשבות ועשיית סיכומים. נדמה לי שזהו סודם של רחובות תל אביב עוד היום. כשפוסעים בהם (ולא כולם יפים ולא כולם מעניינים) בלילה, מתפרשים לפני כל אדם יריעות מחשבה שלו. מין יומן אישי שנמצא ברשות הרבים. עכשיו כבר תבינו איך אפשר לאהוב את תל אביב למרות שהיא גם - - לא יפה?" (נחום גוטמן, "שביל קליפות התפוזים - הרפתקאות מראשית ימי תל אביב", 1958(

בדומה לנחום גוטמן בציורי תל אביב שלו ובעיקר בסיפורי תל אביב שלו, קאן משוטט ומסתכל, בקטעים מרחובותיה, בפינות, מנציח אותה, שר לה שיר אהבה צבעוני ומסעיר. תל אביב, ההשראה, שבשמיה זורחת לבנה כחולה ולפעמים אדומה ומככבים בה מלאכים ושטן.

*שם ספרו של לב טולסטוי "מלכות אלוהים שוכנת בתוכך" לקוח מתוך הבשורה על פי לוקאס.

(טקסט: חנה קומן)