"אהבתה לבני אדם לא תלויה בדבר". מזלית חצרוני-טביב עונה להגדרה הזו במחוייבותה לתכנים ועקרונות שהיא חיה לפיהם. כאישה, ישראלית, יהודיה, דתיה, מורה, אמנית, רקדנית, תושבת קרני שומרון, היא חיה לפי עקרונות שהיא מביאה ליצירתה. הדאגה ל"בית הפרטי" ו"הבית הלאומי" וזיכרון ההתנתקות, העקירה, הכאב והפחד מהרס "הבית" שזורים בעבודותיה.

רק לפני 5 שנים הייתה ההתנתקות. פינוי תושבי ההתיישבות היהודית מגוש קטיף זיעזע וטלטל את המדינה כולה. לא היה אדם שנשאר אדיש לנעשה. היום עדיין מהדהד ה"גירוש" שאפשר להקביל ל "גירוש מגן העדן". חצרוני טביב שואלת כאן שאלות לגבי תוצאות המהלך והשלכותיו.  האם גם ביתה הפרטי מיועד  ל"פינוי" ? היא חרדה ודואגת לערכים שנעקרו מקרבנו וזועקת בעזרת הדימויים בהם היא משתמשת ובעזרת הסולם, את עתיד "הבית הלאומי" שמסמל עבורה בטחון, דאגה לזולת, בסיס לקיום אנושי. אולי "סולם התקווה"    יביא לפתרון ולתיקון המיוחל בעתיד.

"המזוודה" משמשת לחצרוני טביב כאיזכור לארעיות שלנו על כדור הארץ כבני אדם. ה"יהודי הנודד" עדיין נשאר כדימוי מוכר באיקונוגרפיה האמנותית שלנו. אמנים כמאיר פיצחדזה השתמשו במזוודה כסמל הזמניות וההגירה. נושא הפינוי שזור אצלה גם כאשר הוא מרומז ומתומצת, "ארוז" בתוך מזוודת ה"מחולל".

המחוללות שלה בעיני הם הכוח הנשי שמחולל שינויים, שומר על הזיכרון הקולקטיבי, מחזק את המשפחה ומתפקד כמו מחולל (generator), שמניע סביבו כוחות נסתרים אשר באדם. האמנות שלה היא ביטוי אישי ומטבעה משקפת את הזיקה בין זהות למקום, זהות לזיכרון והתווך שבין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי.

המחול בציוריה הוא חגיגה של צבע ודינמיות שסוחפת את החושים. המחול  הופך לטקס פולחני, לתחינה, לתפילה ולתקווה שאפשר לחולל שינוי. המעגל של הרוקדים הופך למנוע עצום המייצר, אוגר ואוצר בתוכו כוח, ככל שהוא מסתובב יותר. שילוב הידיים בשרשרת הרקדנים מעניק בטחון ברגעי פחד.

מעבר להכרותי עם מזלית בעמותת אמני נתניה, אני מוצאת איתה חיבור עמוק וחזק. זאת על אף היותי חילונית וקיבוצניקית וחולקת בנושאים מסויימים מתפיסת העולם של מזלית חצרוני-טביב. המשותף לנו יותר חשוב מהמבדיל.  אני חושבת שזה בזכות היכולת של מזלית להקרין מהפנימיות היפה, הכנה שלה על בני אדם. אמונתה שורשית ומתבטאת  בלבטים רציניים לגבי היותינו כאן ובו זמנית היא משתמשת באמצעים פלסטיים עשירים כדי לבטא זאת. יצירותיה הצבעוניות מלאות תחושה של תנועה. כאן יש לנו אמנית שדואגת לכל הסובב אותה ומציבה לנו תמיד סולם לשמיים בחיפוש אחר התיקון, הגאולה והתקווה.

אני רואה בהצמדות שלה לערכיה חוזק עצום שמתבטא ביצירתה. הבדים גדולי המימדים מעובדים שכבות שכבות של דימויים וצבעים. כל רובד מוסיף לכוח ולהבעה. צבעוניות עשירה ליד חומריות, דימויים על גבי דימויים בתנועה מתמדת, משחררת, כל זה מבטא את קשריה לעם ולאדמת הארץ הזאת.

מזלית חצרוני טביב עומדת בשורה אחת עם אמניות כמיכל רובנר וסיגלית לנדאו שמבטאות בעבודותיהן ביטוי אישי כנשים המתפקדות בעולם גברי, ושואלות שאלות רלוונטיות לחיינו ועם רצון לחולל תיקון .

 

אוצרת: מיכל וייזר

 

--------------------------------------------------------