במשך חודשים ארוכים בנה גולדמן במו ידיו רפסודה גדולה מחלקי עצים ממוחזרים, חביות פלסטיק משומשות ומפרש בד, ויצא אל הים. לבניית הרפסודה קדם תחקיר מעמיק על בניית כלי שיט עכשוויים, שלקח בחשבון את תוואי החוף ואת נתוני האקלים והרוח בישראל. במהלך התחקיר ערך גולדמן חישובים מדוקדקים של כיווני האוויר ותנאי הרוח בחופים מערביים, בחן סוגי מפרשים שונים שיגיבו בצורה הטובה ביותר לרוחות המנשבות לחופי ישראל, שקל את כושר הציפה של חומרי בנייה שונים, ובנה דגמים שונים של רפסודות אפשריות טרם בנייתה של הרפסודה המתאימה בגודל אמיתי. התוצאה היא אובייקט פיסולי מורכב ורב פרטים המתפקד גם ככלי שיט פונקציונאלי ועמיד, המסוגל לשרוד הפלגה בים הפתוח. 

עבודת הוידיאו מציגה את גולדמן בתפקיד של ספק שורד, ספק מדען. הוא מלהטט בין התפקידים השונים,  כשם שהסרט נע בוירטואוזיות בין עולמות קולנועיים ואמנותיים שונים, שואב השראה מכאן ומכאן. לעתים נראה הסרט כיצירה קולנועית לכל דבר - סרט בדיוני, כמעט עלילתי, המצולם לעילא. לרגעים הוא שב להיות עבודת וידיאו המתעדת פעולות פיסוליות ופרפורמטיביות מורכבות. גולדמן נראה כשהוא קושר חבלים, מותח מפרש ומבצע במיומנות פעולות השטה שונות על סיפון הרפסודה, לצד פעולות שהוא מקיים כחוקר וכאלכימאי: הוא פורש מפות ימיות, מסמן בהן אזורי חיפוש ומסלולי שיט, מחשב חישובים, רושם רישומים, מרוקן מבחנות וכלי זכוכית בנוזלים שונים, ולבסוף צולל אל מתחת למים ושותל את ''עוברי ההרים'' במעמקי הים. בכך הוא מגלם את האפשרות הבדיונית של זריעה וגידול של פיסות אדמה, אולי של יבשה חלופית שתייצר אלטרנטיבה קיומית חדשה לחיים באזור, או לפחות הרחבה של הקיימת. הוא מציע לכאורה חלופה אופטימית ומלאת תום, אך מיקומה לאורך חופי ישראל מעלה מחשבות על נדודים, על מאבקים טריטוריאליים, על חציית גבולות, על אזורי קונפליקט ומחירי החיים בהם ובעיקר על השאיפה להיחלץ מהם.

 

קיבוץ יד מרדכי

פתיחה ושיח גלריה: יום שבת, 19 בספטמבר 2015, בשעה 12:30