''הכמיהה במילים ובציורים'' שירה חי בתערוכת יחיד / גלריית מגדל W

אוצרת: לורי פשניצה

שירה חי נולדה במישיגן שבארצות הברית להורים אמני ציור. היא גדלה באווירה של אמנות, בין צבעים, מברשות, מכחולים וריח טרפנטין.  לעיתים קרובות נהגה לבקר בתערוכות אמנות והדרך למסלול זהה היה ברור כמו השמש באור יום.

בשנת 1971 התקבלה למכללה בדטרויט ללימודי יצירה. ולאחר מכן קיבלה תואר ראשון באמנות ציור בדגש על הדפס.

מגיל צעיר כתבה יומן חיים וציירה תוך כדי תחנות בחייה ובחיי הסובבים אותה. המילים בכתבי העת שלה הפכו לשירה. כיום היא משתפת דימויים ושירים על הבד. שירה מגרדת, ומבליטה עצמים בציוריה והמלל לא בא להסביר את הציור אלא ניצב שם כמקשיב בזמן הצפייה לציור.

האמנית שירה חי מתחילה כל ציור על משטח חלק במיוחד עם מספר שכבות של גבס על בד או עץ. לאחר מכן מגיע שלב תכנון העבודה כולה בפחם ופסטל - לפני השימוש בצבעי השמנים או האקריליק. היא מציירת מה שרואה בצורה אינטואיטיבית וממשיכה מבלי לדעת לאן זה יוביל אותה.

שירה מאוהבת בציור. זה המקום שהיא ממריאה הכי גבוה וגם מאבדת תחושה של זמן. היא מוסיפה מרקמים ואת שורות השירה שלה לציור.

בשנת 1980 עלתה לישראל עם בעלה וקבוצה של אנשים שנקראו "גרעין" . הם השתקעו בעמק יזרעאל בקיבוץ עין דור למרגלות הר תבור. שם גם נולדו להם 2 בנות יפיפיות.

מאז שהגיעה לקיבוץ עין דור תרמה  לחיי התרבות של הקיבוץ לא רק באמצעות הוראה, אלא גם בציורי הנוף לרגל החגים ואינספור ציורי קיר בכל רחבי הקהילה. לימדה את ילדי הגן הקטנים ואת דיירי בתי האבות הבוגרים - אמנות ציור ופיתוח הדמיון.

האמנית שירה חי הציגה בתערוכות יחיד / קבוצתי בדטרויט, ניו יורק, תל אביב יפו ובקיבוצים שונים.

זוהי תערוכת יחיד שלישית של האמנית. בתערוכה מוצגות 4 סדרות : שושלת ודמויות, רוחניות, נופים וכבלים.

בסידרה שושלת - האמנית מציגה ציורים של דמויות משפחתיות ומתארת מסע חיים שלהם. כמו בתמונה "סיד ובלה" - סבתה של האמנית - בלה קוצ'ר קוטלר והבן שלה (אביה של שירה). בשנת 1926 החלו את מסעם הארוך והקשה מברדיצ'ב באוקראינה לאמריקה. הם היו במצב של תת-תזונה.  שירה ניסתה לצייר את  מצוקתם ואת הרעב בפניהם. השיר בתמונה מביע את הקשר הרוחני שלה אליהם.

בסידרה רוחניות - מציגה שירה כל מיני דמויות במצב של ריחוף ומבליטה את ההתרוממות בין שמיים וארץ. תוספת העננים מדגישה את הרוחניות שבעולם העליון כעולם גן העדן הקסום והבלתי ידוע.

בציור  "יונת בעננים" בתה של שירה רוקדת בחגיגות ראש השנה בקיבוץ. האמנית הוקסמה מתנועותיה של בתה והציבה אותה בעננים כאות למסירות הגדולה שלה לריקוד. והוסיפה מילים ממכתב הפרידה לפני התנדבותה לשירות לאומי. ההודעה משקפת כמיהה של אמא לילד שלה, הכמיהה של שירה.

בסידרה "כבלים" היא מביעה את מורת רוחה מהחברה שהעסיקה עובדים מהקיבוץ בכבלים וכל מה שעניין אותה היו ידיהם של העובדים ולא שום דבר מעבר לזה. רווחת העובד היא משנית למנכ"ל, כל עוד היא עומדת במכסות שלה. לכן שירה התמקדה בידיו של כל עובד. זה לא משנה מוצא, גיל או נטייה מינית.הידיים כולן דומות ומביעות עבודה קשה. השיר של שירה בציור מביע את מחאתה.

בשנת 1982 הוחלט בקיבוץ להקדיש מקום לאמנים. שיפצו לול ישן שישמש את אמני הציור, הצילום ואמנים רב תחומיים. הוא נקרא עד היום "אמני הלול ".

בין הפרות, הסוסים והתרנגולות קיים הסטודיו של שירה חי. היא רואה עצמה כברת  מזל לצייר במקום כזה למעלה מ-30 שנה. כיום היא מלמדת באופן פרטי בסטודיו שלה. שמה דגש על טכניקה, ביטוי עצמי ויצירתיות.

שירה חי - אישה עם קסם, חייכנית ואופטימית. אוהבת את השלווה של עמק יזרעאל וחיה בשלום ובהרמוניה עם שכניה הערבים. קבוצות התלמידים שלה מעורבים ובאים מכפרים סמוכים וכולם נהנים מתרבות ומיחסי אנוש טובים והדדיים. חלומה הוא להמשיך לעסוק באמנות. לצייר וללמד ציור, להציג בתערוכות ולהגיע  לחשיפה ולהכרה בכל רחבי הארץ.

כל העבודות מיועדות לרכישה.

פרטים להתקשרות: טל' 054-9788498 אתר הבית:    www.shirachai.com