דים יוז | מרחב קיומי / גלריה דן

קירות מתקלפים, מספרים קטלוגיים וחפצים ישנים היו לסימן היכר בעבודות של דים יוז.
מוטיב הקירות המתקלפים, אשר הופיע לראשונה בעבודותיו שהוצגו בתערוכה במוזיאון רמת גן, מעורר סקרנות ותהייה בנוגע למקום הימצאם. האם נלקחו מההווה או שמא הם פיסה מהמרחב הקיומי של ילדותו, כפי שתיאר אותם מאיר אהרונסון, מנהל מוזאון רמת גן, בקטלוג התערוכה? 
"הצבע ההוא והקירות ההם ממשיכים להתקיים בזיכרון – מקום החיים הארוכים. לצבע השמן שהיה נמשח על קירות הבתים הייתה נטייה להתקלף ולהשאיר את הקיר כמשטח עור פגוע ואכול. את המראה הזה מקבע יוז בציוריו במבט שאין בו נוסטלגיה אבל הוא מכיל סוג של זיכרון ילדות שאינו ניתן למחיקה, שכמו זיכרון ילדות, וגם הקשה ביותר, מעורר געגוע."

ההתבוננות בעבודותיו של דים יוז מעוררת הזדהות בקרב אלה מאתנו שגדלו בישראל, ברוסיה וכמעט בכל מקום על פני הגלובוס.
מוטיבים כגון תלת-האופן והסביבון, אשר רובנו שיחקנו בהם וגדלנו עליהם, מחדדים את הפער העצום בין דור המשחקים האנלוגי לבין דור המסכים הדיגיטלי ומעבירים אל המתבונן רגשות מעורבים, על סוף עידן התמימות ועל מי שהתמזל מזלו לחוות את אותה תמימות נכחדת.

"מרחב קיומי" היא תערוכת המשך לתערוכתו הקודמת של האמן, "סדר גודל", שבה הופיעו החפצים הישנים, כגון המטרייה, הכיור והטלפון, בתור פרטים מתוך התמונה הכוללת. בעבודותיו החדשות, לעומת זאת, בוחר האמן להציב את אותם חפצים בתור מוטיב מרכזי, להגדילם ולהעבירם אל מרכז הבמה; קומפוזיציה שיוצרת תחושה של תלת-ממד, כפי שאפשר לראות בציור מכונת הכתיבה. במבט ראשון ומתעתע נראה שהמכונה כמו יוצאת מתוך הציור ונדמה שאפשר להקיש על מקשיה.
בכמה מהעבודות החדשות מופיעים דפי ממו ועליהם כיתוב בשפה הרוסית, באותיות דהויות, שמעיד על הזמן שחלף ומדמה את מה שרצה האמן לזכור ושכח. נותרו רק חצאי מילים, חצאי משפטים וחפצים אבודים מאותה תקופת ילדות באוקראינה, וכמו אותם חפצים כך גם התקופה, הייתה ולא תחזור עוד. רק הזיכרון המתועד על גבי הקנבס נותר להעיד על קיומה.