משאקר - שושנה גבעון / מרכז שמשון - בית שמואל28/07/2010 עד ה-07/09/2010התערוכה משאקר, העוסקת בזהות באמצעות תכשיטים תימניים, הינה מחווה לאמה של האמנית שושנה גבעון. העבודות, שנעשו ברובן בתחריט ומיעוטן בהדפס רשת, מבוססות על תצלומי ארכיון של יהודי תימן וכן על תצלומי משפחה. התערוכה מורכבת משתי קבוצות של עבודות: בקבוצה הראשונה, שנעשתה ב...פורמטים קטנים, מוצגים פריטים זעירים כגון קמעות, חרוזים, כפתורים ותכי רקמה; בקבוצה השנייה, שהיא לב התערוכה ונעשתה בפורמטים גדולים יותר, מוצגים דימויים של כלה תימנייה עדויה בתכשיטים ועטויה בלבוש כלולות האופייני לעיר צנעה ודמויות נוספות שמפנות מבטן מטה, לעבר התכשיט. בעבודות אלה מטשטשת האמנית ומוחקת בהדרגה תכשיטים ופרטים בתמונה ולבסוף את התמונה כולה. לצד שתי הסדרות הללו, מציגה גבעון גם קבוצה של שנים עשר לוחות מתכת ששימשו אותה בהכנת חלק מהתחריטים הקטנים וקופסת תכשיטים שמשתקף בה זיכרון התכשיטים הנעדרים. מקורות ההשראה לתערוכה הם ספרה של כרמלה אבדר, אחותה של האמנית, "מעשה רוקם" וזיכרונותיה של אמה על התכשיטים שהיו ברשותה. לפני עלותה ארצה, נאלצה האם להיפרד מהתכשיטים שקבלה כנדוניה מהוריה. תכשיטים אלה, שנועדו לסמל את מעמדה החברתי והכלכלי, לקשט את גופה ולשמש כמקור הכנסה בעת מצוקה, נמכרו בפרוטות לתושבי המקום המוסלמים ואחרים נזרקו לחולות עדן לפני העלייה למטוס, משום שנאמר לה כי לא יתאימו לחיים בישראל. אלא שאחרי שנים אחדות, הגעגועים לתכשיטים גרמו לכך שתשחזר בעצמה אוסף חדש, שהיה מורכב במרביתו מתכשיטים תוצרת משכית. תכשיטים אלה היו תוצרי אופנה שביטאו כמיהה לישראליות שורשית ואותנטית, שהיהודים התימנים נחשבו למיצגיה הבולטים. כלומר, ההשראה לתכשיטים שרכשה האם הייתה תימנית, אולם הם הותאמו לטעם ישראלי. הטיפול במרכיבי הזהות הישראלית בתערוכה הנוכחית ממשיך מגמה שהסתמנה אצל האמנית גם בתערוכות יחיד קודמות שהציגה: "משובץ ומרוקם" (גלריה אפרת, תל אביב 1997, תיאטרון ירושלים 1998), "מרים היא הבת האהובה עלייך" (בית-האמנים, תל אביב 2006) ו"בין העצים והלא עצים" (בית-שמואל, ירושלים 2007), בהן השתמשה במרקמים דחוסים של שטיחים ובדים מזרחיים. במשאקר (תליוני ראש דמויי עגילים) מדגישה האמנית את קיומו של קשר סימביוטי בין האישה לתכשיטיה, שהסרתם מעליה משולה להסרת חלק מהגוף. את הרעיון הזה היא ממחישה באמצעות המקטעים הלבנים, חלקם דמויי לב, שהיא יוצרת על גוף הכלה, כאשר התכשיטים נעדרים. בתמונות הלבנות, שהן למעשה תבליטים, נדמה כאילו התכשיטים נחקקו על פני הגוף ממש. גם שנים עשר לוחות המתכת הקטנים, המהווים כמכלול תכשיט אחד, ומדמים את החושן שענד הכהן הגדול, מדגישים את המשמעות הרוחנית שמיוחסת לתכשיטים. סיפורה של האם, המסתתר מאחורי תמונות התכשיטים שיצרה בתה האמנית, מלמד על תהליך יצירת זהות ישראלית משילוב של תרבויות, שהוא גם סיפורם של רבים שהגיעו לארץ ממקומות אחרים. דבורה גולדברגר יולי 2010 מיקום - מרכז שמשון - בית שמואל בית שמואל, רח' אליהו שמעא 6 , ירושלים זמנים - 28/07/2010 עד ה-07/09/2010 |