אריק מירנדה / Forever and a Day / גלריה חזי כהן

סיפורה של האמנות של אריק מירנדה הינו סיפורו של אריק, האיש עם עט הלבד. הוא גיבורה המרכזי, והוא הנעדר היחיד ממסגרתה. נראה שכל תערוכה של מירנדה מקיימת נקודה של יציאה זמנית מתוך נרטיב זה, עד לתערוכה הנוכחית, שבה הרישום הישיר, הקווי, מהווה את המנוע המרכזי והעיקרי למבחר העבודות המוצגות.

במקביל, האופקים אליהם משקיף מירנדה הועתקו מהפעולה על גבי עמודי מגזינים, אשר אפיינה את עבודתו בשנים האחרונות, אל אוסף הצילומים האישי של האמן. אלו עבודות לדור האינסטוש: הצילומים של מירנדה, פולדרים על גבי פולדרים, אינם עוברים עיבוד כלל מלבד למבחר פילטרים החביבים עליו, אותם הוא מפעיל לרוב בשעת הצילום עצמו. ההדפסה של הדימויים ישירה, וכך גם הרישום מעל, בעט הלבד, לא בשונה מחתימה נחשקת על גבי טישירט או עטיפה של תקליט.

כמו במענה רדיקלי לבריכות הדיו המתפשטות מתערוכת היחיד הקודמת של מירנדה בגלריה חזי כהן (The Luckiest People in the World, 2012), השפה הרישומית מוותרת כאן על תנועת יד אורגנית לטובת שרטוט גרפי. בכמה מהצילומים מותיר מירנדה למתארי צמחייה קונטרסטיים או לאור הבוקע מבעד לוילונות להתוות רובד של מיסוך בצורות מופשטות. המיידיות מובילה אותנו לסביבה של בית, של חדר פרטי אפוף חלומות נעורים, והדבר מתקבל לכדי תמונה שלמה בעבודת המובייל הזהוב וברישומי הקיר, העוטפים על ממדיהם האנושיים את החלל במתקתקות נוגה.

מתוך האמביוולנטיות של הסביבה הנוצרת בתערוכה, מתבהר המשחק בגילוי והסתרה כגורם חיוני ומניע בעולמו של מירנדה, המשתקף אלינו מכל רצף העבודות – במבט המושב ישירות אליו, ובמבט המוסט ממנו הלאה.