עמית קבסה / זה לא אישי / גלריה חזי כהן

בתערוכה 'זה לא אישי' מציג עמית קבסה מבחר ציורים בפורמט גדול מתוך גוף עבודות חדש מהשנה האחרונה. בחיפוש אחר היסוד שבפעולת הציור משחרר קבסה את הפיגורטיבי לטובת בדיקת קומפוזיציות פתוחות יותר, אלו שעבורו מאפשרות את העיסוק באותה מהות. קבסה מתאר את תקופת העבודה הזו כחזרה לנקודת התחלה של המהלך הציורי, המתקיימת דרך חיפוש מאפיינים המשוחררים מעומס ההישג הייצוגי.

הפרידה ההדרגתית מהנרטיב המשפחתי בעבודות של קבסה התוותה דרך לצורניות חדשה המתבטאת בשני אופנים: עבודות בקונטורים עדינים ומנעד צבעוני מצומצם לצד עבודות צבעוניות, אינטנסיביות ודחוסות יותר. במהלך זה מנסה קבסה לזקק את הדימוי עד שנשאר ממנו מתאר עגול בלבד, לעיתים מקוטע, הנדמה במבט ראשון כפרח עצום ממדים. עם זאת, מבט על מכלול הדימויים האמורפיים בתערוכה עשוי להזכיר יותר מבנה ביולוגי בסיסי, המתרבה ומתפשט בחלל.

המתח בין הפרוע למחושב בציור של קבסה מהווה מפתח להתבוננות בעבודתו לאורך השנים. בעבודות מוקדמות ניכר הצד הפרוע במשיכות המכחול ובצבעוניות הדינאמית, כשהמקום המרוסן בא לידי ביטוי בקומפוזיציה. נראה כי דווקא בתערוכה זו, בה נפרד קבסה מהדימוי הפיגורטיבי לעת עתה, הוא נותן דרור לקומפוזיציות אחרות, הפורעות את ההבחנה בין הפתוח לסגור. לדבריו, אם קודם לכן היו הנופים והדמויות מהמשפחה ומחיי היומיום מתווכים בחיפוש עצמי, כעת החתירה לצורת בסיס חובקת כל מונעת מהרצון לייצג את כל אותם דימויים במבע אחד, העולה מתוך קילוף איטי ומחושב של השכבות על מנת להגיע למקום שקט יותר.

עפרה חרנ"ם