כל הזיכרונות כולם ואף לא אחד מהם / אמיל אברהם / מקום לאמנות

אוצר: ניר הרמט

עבודותיו של אמיל אברהם אוגרות מילים ומשפטים, הנערמים זה על גבי זה ומצטברים לבליל של ידע, של דיבור בגוף ראשון, של וידוי. זוהי שפה סמיכה, המהתלת בידע המוקדם של הצופה, מביאה אותו אל פי הבאר, אך מסרבת להתמסר לו. העבודות מתארות מצבי רוח, תחושות וזיכרונות, אשר בסופו של דבר מיטשטשים ומעלים תהייה האם הזיכרון מפוברק ונסמך על אילוזיה, או משקף את החיים עצמם.

באין מסורת אמנותית ארוכת שנים לאמנות ישראלית להישען עליה, אברהם, כמו אמנים רבים לאורך תולדות האמנות הישראלית, חוזר אל הספר ואל המילה הכתובה, שהם המסד לתרבות היהודית. הוא כותב וכותב שוב, עד שהכתיבה מקבלת איכות מופשטת ופורמליסטית ומתפקדת כקו וגם ככתם. העבודות מזמנות לצופה עמדת צפייה מתסכלת; מחד, האותיות ברורות וניתנות לפענוח ולהבנה, ומאידך גיסא, הן מרובדות, נכתבות זו על גבי זו ומונעות מן הצופה לייצר מהן משמעות קוהרנטית.

העבודות מציגות נופים מתפוררים ומחקר ציורי עמוק, העוסק בסך הזמנים והזיכרונות כולם עד לרגע זה ובאף לא אחד מהם. אמיל אברהם מתיך את הפרטי ואת הוידויי עד שאלו הופכים לשדה מנטלי של כרוניקה ללא התחלה, אמצע או סוף. זהו זיכרון חסר צורה, המתוח על פני ציר זמן המהדהד בדמיון ומתעמת עם ההיסטוריה הפרטית שלו ושל הצופים בעבודות.

העבודות בתערוכה חוקרות את מערכות היחסים שבין מילה לסימן, בין ביטוי ויזואלי לפונטי, בין צליל לדממה מוחלטת. על ידי צמצום הציור לתמצית שלו, אברהם מצליח לפרוט את התחושות הרגישות והשבירות ביותר ולנסח יומן אינטימי של חייו, של חיינו.