לסרוגין / גלריית "אגריפס 12"

ל ס ר ו ג י ן

 לסרוגין בדילוגים, בהשמטות, בקטועים.

סרוג קליעה, אריגה   (מתוך אבן שושן המלון החדש)

בתיה רוזנק ממשיכה קו אישי מובהק אותו היא מפתחת בשנים האחרונות. התצוגה הנוכחית בנויה ברובה מעבודות רישום אינטנסיביות על גבי מצעים שונים ועבודות תלת ממדיות משעווה בפורמטים שונים. העבודות השונות מייצגות תנועה דיאלקטית בין מקריות לתכנון, בין עוצמה לעידון ובין פרט למארג. רוזנק שותפה למגמה שהחלה לפני כשני עשורים, של אמניות היוצרות מנקודת מבט נשית אישית, המשתמשות בין השאר באומנויות ועבודות מסורתיות כהשראה ליצירתן. מגמה זו מאפשרת כיום שפה אמנותית, עכשווית ומשמעותית לצד ז'אנרים קאנונים. העבודות מתבצעות על מצעים מגוונים: פורמיקה, זכוכית, אבני מדרכה, חול, ולרוב מוצגות ללא חציצה. הן מתחילות מתוך דחף של ניסוי ותעייה כשלכל עבודה נבנית חוקיות שבמסגרתה יש מקום לחופש ולמקריות. הדימוי נוצר על ידי תנועה השומרת על מקצב ומחזוריות. התוצאה המתקבלת היא מופשט סמי כאוטי עם מבנה שלדי ברור. הדימוי המתקבל הוא תולדה של התבוננות פנימית ותגובה לגירויים מזדמנים מן החוץ. הכתם, הצל, השלולית, סימני צמיג, כל אלה מוכנסים לערבול וסידור מחודש. העיקרון היצירתי חוזר על עצמו במעבר מרישום דו ממדי לאובייקטים תלת ממדיים. בתערוכה לכל יצירה או סדרת יצירות הקו הייחודי שלה, יחד עם זאת יש ביניהן מכנה משותף בשפה הויזואלית וברבדים הסמויים שלה. ביצירות ניכרת אקספרסיביות כבושה המתועלת לעבודה מעודנת המתבצעת בסבלנות ומיומנות. היא מן הסתם מבטאת את המתח שבין פריצת מסגרת ה"חוק" לבין הרחבת המסגרת ושמירתה. 

בתערוכה זו רוזנק מציבה ביתר שאת שאלות הקשורות בהיררכיה שבין תהליך לתוצאה. הווידאו המוקרן בכניסה לתערוכה משקף את יכולתה לקבל את הרנדומאלי כשותף  לעשייה, וזאת מתוך נכונות לאבד שליטה ולו לסרוגין בתהליך היצירה.

גבי יאיר 

פברואר 2015