טקסי חולין / גלריה חזי כהן

עיקר עשייתו של גסטון צבי איצקוביץ התמקד עד לאחרונה בצילום סטילס, כשברבות מהתערוכות שהציג בעבר היה נוכח הנוף כמייצג של מקום. הנוף הופיע כשלעצמו, לכאורה חף מכל עמדה פוליטית זו או אחרת. בעבודות הללו, חיבר איצקוביץ בכישרון רב את המבט הטיפולוגי המרוחק עם התבוננות מקרוב על אובייקט בטבע. במקצת מתוכן הופיעו דמויות אדם, על פי רוב במהלך פעולה כלשהי. כשצילם דיוקנאות, כמו בסדרה 'התנחלות', בחר במבט חזיתי, הנעדר מביקורת גלויה, בדומה לדרך התבוננותו בנוף הסובב את מושאיו.

'טקסי חולין' הינה תערוכת היחיד הראשונה של איצקוביץ בגלריה חזי כהן. איצקוביץ מציג עבודת וידיאו יחידה, שראשיתה בצילומי סטילס בפורמט בינוני, אשר הנחו אותו במהלכה: שבילים הנמשכים לרוחב הפריים, ולאורכם צועדות דמויות. ברקע נראית חורשת עצי זית, ובינם לשבילים עשבים חרוכים. המראה נלקח ממקום שאינו מזוהה באופן ספציפי, אך מאפייניו מוכרים לעין המקומית.

עניינו של איצקוביץ באתר אינו נובע מידיעה מוקדמת אודות מטרתה של ההליכה בשביל, אלא מעצם הריטואל שהתבהר לנגד עיניו – התנהלות מסודרת וממוקדת בתוך מה שנראה כ-No Man's Land, ללא בנייה, הגדרה או  בעלות. בהמשך התברר לאיצקוביץ שהשביל הוא מעבר בין שכונת שייח' ג'ראח לסניף של משרד הפנים במזרח ירושלים. כך המרחב שהיה לכאורה א-פוליטי קיבל על עצמו בעל כורחו את עול המקום והזמן. במקום שנראה לכאורה נטול חוקים, התגלתה חוקיות של תוואי הקרקע אשר נוצר מהליכה מתמדת וממושטרת.

מתוך העבודה על צילומי הסטילס התגבשה אצל איצקוביץ ההבנה שעליו לפרק את המקום לכמה ערוצי התבוננות, ולייצר שני חללים מקבילים: אחד שינכיח את פעולת ההליכה והשני את הסאונד המלווה אותה. עבודת הוידיאו אפשרה להביא לידי ביטוי את תנועתה הרכה של הרוח בעשב המצהיב, העומדת בסתירה לכובד צעדיהם של העוברים על פניו, וכן את הדינמיקה הנוצרת בין האנשים ההולכים בנתבי השביל. העבודה 'טקסי חולין' היא התפתחות טבעית לעיסוק של איצקוביץ בסוגיות של מרחב, קונפליקט, תרבות והיסטוריה מקומית. הצופה מוזמן להתבונן בעבודה בשתי רמות, האחת, של מפגש עם נוף מוכר ופעולה אניגמטית המתרחשת בתוכו, וברמה האחרת, מתוך ידיעה שכל הדרכים, כולל זו שלפניו, מובילות בסופו של דבר אל משרד הפנים.