באר ירוקה/שירה גפשטיין מושקוביץ / גלריה בנימין

באר ירוקה/ שירה גפשטיין מושקוביץ

ציורים גדולי מימדים וצבעוניים הניצבים מול באר עגולה ושנדלייר-פטמות מטפטף הם מקבלי הפנים של באי התערוכה. בציורים נשקפת תל אביב המוטרפת, והמותקפת, מטוסים חגים מעל, ערב רב של דימויים משתרבבים בתוך נוף אורבני תל אביבי ויפואי משולב עם נוף קיבוצי פסטורלי, קריצות ופארפרזות לדימויים מתולדות האמנות. ובתוכם שתולות דמויות המצוטטות מציוריו של יוחנן סימון, אשר צייר את המשפחות בקיבוצים בתקופת הקמת המדינה. השעה בה צוירו והשילוב של הדמויות, התיאור של המשפחתיות הנשקפת בעבודתו של סימון מעידה על פסטורלה כמו אידיליה משפחתית יפה.  אך בפועל, סיפורם של משפחות הקיבוץ שונה בתכלית. ההורים עבדו בכל ימות השבוע, הילדים החל מגיל לידה הופקדו בבית התינוקות ובבתי הילדים ולמעשה לא זכו לגידול מסור של הורים כפי שאכן נדרש, וכפי שסימון היטב לתאר. הדיסוננס בין תיאוריו האידאלים לבין המציאות הפחות אידאלית, היא הסיבה לציטוטו ע"י גפשטיין- מושקוביץ.

האמנית שותלת את דימוייו בציורים בתוך קומפוזיציות מורכבות וצבעוניות, בתוך הרעש והגעש של האורבניות העכשווית המותקפת כדור שלישי למשפחתיות הארץ-ישראלית.

הדמויות בציורים כמו חגות בפגישה חברתית סביב ילדיהם במפגש מרגש, סביב החלק השפוי בחייהם, ממש כפי שבעבר היתה הבאר מרכז חברתי אליה הגיעו הכל לראות ולהראות. ולהתעדכן במתרחש. ממש הפייסבוק של ימנו.

יחד עם הנוף הצבעוני הנשקף המציורים ניצבת הבאר הירוקה. הבאר העשויה פיסות עצים המחוברות בגסות מכילה בתוכה ביצה ירוקה, פירורי ספוג ספוג במים. ביצה.

החומר הספוגי הירוק מלווה את עבודות הפיסול של גפשטיין מושקוביץ כבר תקופה ניכרת, אך שתמיד נחצב לסוג של אדריכלות, בתים יפואים, מגדלי מגורים שראשם בשמיים, אדריכלות מגולפת שרויה במיצי הספוג בצנצנות לשימור. הפעם, התפורר הספוג והתמוסס הדימוי אל פרורים אל המופשט. מה שהיה דימוי ברור הפך לכתם ירוק אבסטרקט הנכנע לצורתה של הבאר, הטובע בביצה שבעצמו יוצר, ושממשיכה לפעום ולהכיל עוד ועוד טיפות מים הנופלות אליה משנדליר-הפטמות התלוי מעל . לגפשטיין-מושקוביץ מסורת ארוכה של בניה בחומרים ארעים , מתכלים , מתפוררים וכמעט חד- פעמיים. שנדליר-הפטמות הוא התחליף החד פעמי לשדי האם, הטבעיים המקוריים והרב פעמיים. הפטמות מטפטפות אל הבאר כמו ילד שיונק ויונק והבאר-אם מכילה ומרווה. מהו השלב בו תגאה ותנזל? האם ההכלה תוכל להיות ארוכת-טווח? מיץ –ביצת- הספוגים הוא החומר בו משתמשת האמנית על מנת לדמות את יכולת ההכלה של האם. בדיוק כמו בציורים הגועשים- גם היכולת הזו עלולה להגיע לכדי התפוצצות- הצבע ינזל, דימויים יתקיפו מכל עבר, הספוג ירווה עד הקצה.

יכולת ההכלה, בידוד חברתי, ואינטנסיביות הפעולה האימהית מגיעים לידי מיצוי בווידאו הסיזיפי והנוגע ללב של גפשטיין מושקוביץ ובו המאמץ האימהי שאין לו סוף מזוקק לכמה דקות של שטיפת בקבוקי התינוק. זרימת המים תהליך השטיפה ועיקור הפטמות חוזר על עצמו אינסוף פעמים כפי האינסופיות הנדרשת בתפקיד האמהי.

בתערוכה הבאר הירוקה בשפה ציורית עשירה וייחודית, ובשפה פיסולית צורנית ומפתיעה, מצליחה גפשטיין מושקוביץ למצות משהו מאורח החיים החברתי, הקהילתי, באורבניות העכשווית, תוך התייחסות למבנה המשפחתי העירוני ובו עבודת ההורות האובססיבית והסיזיפית.