גליה אורי - נעורים בספרטה / הקיבוץ

ביום חמישי, 23.10.2014 בשעה 20:00 תיפתח בגלריה הקיבוץ התערוכה:

גליה אורי  -  נעורים בספרטה

23.10.14-22.11.14
 

 אוצרת: יעל קיני

*באופן מיוחד בתערוכה זו הגלריה תהיה פתוחה גם בשבתות בין השעות 11:00-14:00
- - -
נעורים בספרטה הינה תערוכת ציור, בה יוצגו כ- 30 ציורים בגדלים שונים ובמגוון טכניקות: שמן על בד, או דיו, עיפרון, גואש, אקריליק ופנדה על נייר, בגדלים הנעים בין 15 על 30 ס"מ עד 120 על 100 ס"מ.
- - -
נעורים הם קו המשווה הסובב את התערוכה. נעורים כזמן של צמיחת הגוף, הנשיות והתפתחות התודעה שחייבת לייצר אמנות כדי לשאת את המציאות. התערוכה מבררת מה קורה כשאלה מתרחשים בסביבה צבאית, גברית ולאקונית, ובתוך משפחה שמתקשה להתאים את עצמה לסביבה כזו. המהלך הציורי הזה נובע מן הכמיהה לגלות אפשרויות של חיים במקום שבו החיים מתאבנים והמוות מושל.
הנעורים בתערוכה חוצי זמנים ומקומות: נעורים במושב עובדים ספרטני, נעורים בסוריה העכשווית, נעורים בספרטה. קו נמתח בין חברות ים-תיכוניות קיצוניות אלה.
"ספרטה, כדימוי של מקום וכמקום ממשי, תמיד נראתה לי המודל לחברה שגדלתי בה. מושב עובדים בעמק, כפר- יהושע. חיי המשפחה התנהלו תחת האופק הספרטני הזה. היו בהם גם שמחה, עצב והומור במידות לא מבוטלות. יש להניח שכך גם היה בספרטה, כשם שגם בספרטה צמחה אמנות", אומרת אורי.
בנעורים הנשקפים מן הציורים ניכרת נוכחות חזקה של הטבע. טבע מעובד, מאולף ומגויס, המשמש בעת ובעונה אחת כלי קיבול לעוצמות הנפש שמושלכות עליו. כלים מעשה ידי-אדם בעלי צורה גיאומטרית, כמו דלי, בקבוק או סל פזורים בו ומסייעים לקלוט את העודפים שלא נמצא להם מקום.  הטבע הזה עובר האנשה ויש לצפות ממנו בכל רגע ורגע שיזמן לעיניים מראות נוראיים – גופים תלויים, דוממים שהם חיים וחיים שהם דוממים.
התערוכה אינה מבקשת להסביר באופן סיבתי את הקשר בין המעגל המשפחתי, המעגלים החברתיים והפוליטיים ומעגל הטבע. היא ניסיון כן ואמיץ להראות את חלקיו של היקום הנפשי שמעגלים אלה חגים בו ופוגשים זה את זה. המעברים בין הפרטי והכללי מאפשרים לציירת לקרר ולהרחיק את הקרוב מדי ולהפוך את הרחוק, לכאורה, לאינטימי.
עירוב הזמנים והמרחבים מתבטא במעשה הציור עצמו: מיזוג וביטול פרספקטיבות, שימוש בטכניקות מונטאז' ושפה ייחודית שמשלבת בין אקספרסיביות ציורית לבין מלאכת עיצוב חזותי מודעת וביקורתית. באופן זה, העירוב נפתח מול הצופה, שנדרש מצידו להרכיב אותו מחדש.
על-אף שלציורים יש תמיד רפרנסים: זיכרונות, חלומות, התבוננות-עצמית, דימויים אקטואליים ואזכורים מתולדות האמנות, הם מתפקדים בעבודותיה של אורי כמראות מסדר ראשון. כהוויות ולא כייצוגים. "הריאליזם שלי שואף לגעת באופן שבו המציאות חורגת מעצמה או מחביאה את עצמה. בחוויה הדקה שלמרות שהיא תלויה לחלוטין בפרטים, אין היא מותנית בשחזור העובדות", אומרת האמנית.