עמית רונן - הכל תלוי / בית האמנים ע''ש זריצקי

אוצר: אריה ברקוביץ

"הדמות שנעלמה מהבגד שבציורי, היא אני, שמופיעה בלבוש חדש.

השתמשתי בציור כדי לצאת מעורי, מהסטודיו התחום אל המרחב הפתוח.

להתעטף בו כדי להפיג את חמיצותה של הבדידות, להקהות דקירתה.

תחת העור משכבר הימים אני עוטה אור חדש,

שחודר לתוכי אך לא דוחק דבר תחתיו.

                                                                     עמית רונן ,על סדרת עבודותיה.

סידרת עבודותיה של עמית רונן, ציורי שמן על בד, המוצגת בתערוכתה 'הכל תלוי', צוירה על ידה בשנים 2012-2014.  בסדרה זו, העוסקת בבגד ככסות ודימוי, מטשטשת רונן את גבולות הבגד ומטמיעה אותו בנוף הציור. תערוכתה החדשה, 'הכל תלוי', המוצגת לאחר 21 שנות שתיקה רצופות, בהן נמנעה מלהציג את עבודותיה, תיפתח בבית האמנים ע"ש זריצקי, ביום חמישי, 11.9.14,  שעה 19:30 ותוצג עד 6.10.14. 

כותבת רונן על עבודותיה: " בגד שעטף, שחימם, ששירת, יוצא למסע משלו: עצמאי, נטול בעלים, בלתי תלוי בו. דוחק את אדונו אל מחוץ לתמונה. לראשונה משחורר, הפעם הוא האובייקט המרכזי.... הנוף שבחוץ נספג לתוך הבגד, משתלב, נמס מתמזג בו, לעיתים נשאר לעיתים משתלט".

מכאן הופך הבגד לשחקן מרכזי בסיפור, מרוקן מהדמות שהכילה אותו, יוצא למסע עצמאי.

תחילתה של סדרת הציורים  בעת שחלתה רונן בתשישות קשה (1993), דבר שהצריך אותה לימי מנוחה מרובים, בהם הייתה רתוקה למיטתה. באותה עת יצאה עם משפחתה לטיול בחו"ל. לאור מצבה הבריאותי שכרה המשפחה קרוואן, דבר שאיפשר לה לעבור את הטיול כשהיא שכובה במיטה.

בעת הנסיעה התכסתה רונן בשמיכת פוך צבעונית, שעליה מציורים היו ריבועים בצבעים שונים. כאשר הגיעה המשפחה לצרפת, לביקור באחד האזורים החקלאיים, השתלבה בדמיונה השמיכה בעלת ציורי הריבועים, עם התלמים שבנוף, שנשקפו מבעד לחלון הקרוואן.  כתוצאה מכך חשה רונן צורך עז לצאת מגבולות עצמה  ולהפליג אל הנוף והמרחבים.

ציורי הנופים שייצרה באותה עת, היו ביטוי למצבה הנפשי. הבגדים שציירה רונן היו נמשל לעורה, אותו רצתה להשיל מעצמה, כמו נשל של נחש.  היא ביקשה להיפרד מהגוף הכובל

והמגביל ולצאת למרחב הפתוח. רונן נהגה לעבוד בסטודיו קטן בדירתה. הציורים שציירה אפשרו לה חופש ויציאה אל המרחב הפתוח.

בנוסף, עוסקת רונן בציורי הסדרה ב "תעתוע" שבציור. באמצעות עיוות הקומפוזיציה הציורית, יחס לא מקובל בין עצמים, כמו גם שימוש "לא תקין" בפרספקטיבה, שבה העצם הרחוק – גדול, והקרוב – קטן, דרך שבירת מוסכמות, קריאת תיגר לגבולות וטשטושם לכדי תעתוע, כמו השביל שברקע הנוף, שמתברר כתפר במעיל והיער המפורט שהוא בעצם הדפס על בגד, כל אלה מעסיקים אותה בציוריה. בעזרת שבירת סימטריה והמשכיות בנוף שבצידי  הבגד, לפעמים ביטול הנוף באחד הצדדים, מובילה רונן  את המתבונן  'ללא חשוב', לכאורה. 'ללא רלוונטי', כביכול. היא עושב זאת דרך תאורה המדגישה את אפלת המסתורין, כדי להאיר את החשוב ביותר – זה הרגשי הסמוי מן העין. בתאורה על המעיל ובו זמנית מתוכו.  רונן מוציאה את הצופה מאזור הנוחות, כדי ליצור בו טרדה ובלבול שיגרמו  לו כמקווה לשאול שאלות ולחוש את הרגש שמעבר לתשובות.

היא ציירה אלונקה הפורשת כנפיים ומסוגלת להתעופף "ציפור- מיטה" קראה לציור. קולב לתליית בגדים, המתעופף מעל שדה חרוש (השדה החרוש, הוא חצאית פליסה) "ציפור-קולב" קראה לציור. (הצל המצויר המופיע בציור נראה מאיים יותר מהקולב עצמו.) הקולב מסמל את מחלתה, באותה עת.

ציורי הסדרה 'הכל תלוי' מהווים ביטוי להלך רוחה של האמנית ולמצבה האישי, בתקופת מחלתה ולאחריה.

עמית אקרמן רונן:

1956-           נולדה בקיבוץ לוחמי הגטאות.

1976-1974- לימודים במכון לאמנות בבת- ים.

1982-1978- בוגרת האקדמיה לאמנות בצלאל.

1980-1982- זכתה בפרסים: פרס בלומנטל ופרס שפירא, באקדמיה לאמנות, בצלאל.

1982-1993 - מורה לפיסול במדרשה למורים לאמנות, רמה"ש.

1989-1993-  ראש המחלקה לפיסול במדרשה למורים לאמנות, רמה"ש.

תערוכות

1983- גלריה שנער, תל אביב.

1988- גלריה בוגרשוב, תל אביב.

1999- גלריה שי דנון, תל אביב.

2001- הגלריה בצוותא, תל אביב.