יעקב וקסלר - טבע דומם בפריחה / בית וקסלר

צילום: אבי אמסלם

דומה שמאחורי יצירתו של וקסלר עומד הרצון לתור ולגלות את מה שסמוי מן העין בטבע. מרבית העבודות בתערוכה הן פרי עשייה אינטנסיבית מהשנה וחצי האחרונות. בעבודות, המוצבות כמין תפאורה ייחודית בחלל ביתו של האמן, אפשר למצוא אזכורים למחזוריות החיים - תהליכי התחדשות וקמילה - וברובן בולטת הכמיהה להפיח חיים במה שכבר קמל ויבש. הגינה היפיפייה שמטפח האמן על צמחייתה העשירה והפורחת יוצרת מתח ויזואלי ודיאלוג עם העבודות הצבעוניות – אך הדוממות – המוצגות בבית.

בעבודות המוקדמות יותר, שגם בהן יש נוכחות למוטיבים מן הצומח, וקסלר מרבה להשתמש דווקא בפסולת של נגריות ומסגריות. במכלול יצירתו של וקסלר בולטים החיפוש המתמיד, והדבקות בגישה מקורית לחומר ולאפשרויות הגלומות בו.

בעבודותיו החדשות משלב וקסלר בדרכו הייחודית קליפות עצים, פרחים, עלים וענפים יבשים שליקט ואסף בשיטוטיו בסביבתו הקרובה. מתוך הדיאלוג הפואטי האינטנסיבי שהוא מנהל עם החומרים הללו נהפך החומר לאמצעי ביטוי בעל כוח צורני.

בעבודות מתרחש שיח דינאמי בין המתכלה למתהווה: הדימויים הצמחיים, המופיעים בתנועה כלפי מעלה, משתלבים עם חומרים כמו אבן, קלקר, קרטון גלי, המשמשים בסיס ורקע לעבודות. החומרים הללו מתעתעים, מתמזגים לעיתים זה בזה, עוברים תהליכי המרה שבהם נמתחים גבולות החומר - כמו למשל הקלקר שנצבע בצבעים כימיקליים ויוצר תחושה של פריכות והתפוררות, בד בבד עם אסוציאציה לטול ותחרה ליריים.

תבניות הנוף, העשויות בתווים קאמריים שבה בעת הם אקספרסיביים, הן מטאפורה

לנופים פנימיים. לא פעם מותיר האמן עלה בודד על כנו, ממש כפי שמצא אותו

בטבע - שברירי ביופיו, מוצב על בסיס מנותק מסביבתו הטבעית, מעין ביטוי

למחזוריות החיים, ארעיותם ויופיה של הקמילה.

יעקב וקסלר נולד בישראל בשנת 1936, ושנים רבות עסק בעריכת-דין. החל את דרכו האמנותית בשנות ה-60. פרסם שלושה ספרי שירה, בהוצאת "ספרי עיתון 77": "צללים וחבצלות" (2009), "משלחם לחופשי" (2009), ו"מכן ולאן" (2011).

אוצרת : אירית לוין