עוברות ושוות / אלמינא - בית ליוצרים בנמל היפו

שמי נטשה קופרמן, אני בת 35, עולה מברית המועצות, צלמת, לסבית.

עכשיו קחו לעצמכם דקה, ותסתכלו על המחשבות שעלו לכם מול המידע הזה.

בדיוק המחשבות האלה הן הדבר שאיתו אני מנהלת דיאלוג בתערוכה הזאת.

לאורך חיי אני נתקלת בתגובות שונות ומשונות לצורת החיים שלי, כאישה לסבית שחיה בזוגיות עם אישה אחרת. מטבע הדברים, העניין מעסיק אותי מאוד, ומתוקף אותה התעסקות נולדה התערוכה הזאת. התערוכה מציגה נשים שיש להן נגיעה באורח החיים החד מיני: יש ביניהן שמנהלות חיים מערכות יחסים לסביות מלאות, יש כאלה שטועמות ומתנסות ויש כאלה שרק חושבות על זה בינן לבין עצמן ולא פועלות, מסיבות שונות. וזו חלק מהאמירה שלי – בעולם היחסים ההומוסקסואליים, בדיוק כמו בעולם היחסים ההטרוסקסואליים, יש גוונים, יש התלבטויות, יש מחשבות, יש ויתורים. בסופו של דבר, בשונה מהמחשבה שרבים מחזיקים בה, גם "אנחנו" אינדווידואלים, גם אנחנו תוצר של סך כל החוויות שצברנו בחיים, וגם אנחנו חיים וחיות את חיינו בהתאם למערך האמונות והערכים של כל אחת ואחד.

אחת הטענות החזקות המושמעות נגד העולם ההומוסקסואלי – במיוחד נגד מצעדי הגאווה – היא שהעולם הזה הוא מוחצן וצעקני ומוגזם. לכן אני מראה כאן את הנשים בעירום, חשופות וחפות מנוצות, צבעים זרחניים ונצנצים. כי שוב, בשורה התחתונה, "אנחנו" לא שונים מאחרים. אני רוצה להודות כאן לכל אחת מהנשים ששיתפו פעולה עם חלום וחזון התערוכה שלי, שהסכימו לספר את סיפורן ולהקדיש מזמנן לפרויקט הזה. דרכן זכיתי להרחיב את עולמי,    לחוות את החוויות שלהן ולתעד מגוון של עולמות –ועל זה אני מודה.

כל אחד מהסיפורים כאן פתח אצלי מקבץ שלם של שאלות, ואת השאלות האלה אני מביאה בפניכם, ביחד עם התמונות והסיפורים. שאלות ללא תשובות. אני מאמינה שכל אחד ואחת ימצאו את התשובות שנכונות לו או לה, ואם הצלחתי לגעת במי מהצופים כך שייתן את הדעת על שאלות אלה, דייני.