אורית ישי, יעל בלבן - נורא יפה , יפה נורא / גלריה הקיבוץ

ביום חמישי, 4.9.2014 בשעה 20:00 יפתחו בגלריה הקיבוץ התערוכות:

אורית ישי     יעל בלבן

נורא יפה      יפה נורא

4.9.14-17.10.14

 אוצרת: יעל קיני

- - - - - - - -

אורית ישי  ויעל בלבן חברו יחד בשתי תערוכות יחיד, להאיר את הסמיכות הנוראה הזו, שבין יופי ואימה, חיים ומוות, כל אחת בדרכה.

אורית ישי תציג עבודות חדשות- תצלומי סטילס מטופלים בשחור לבן, ועבודת וידיאו של דימוי בתנועה ("מונחים" 2014, 2:00 דקות בלופ). בין העבודות שתציג "בצילום כמו בצילום, האפור הוא אפור" (270  X 220 ס"מ) נחתך הדימוי וחולק לשתי רצועות אופקיות, ודיפטיך "מגרד בעיניים" 65x165) ס"מ).

יעל בלבן תציג שלוש עבודות שנעשו ב- 2012-13 והוצגו וארבע עבודות גדולות חדשות- דיו, רפידוגרף ואקוורל על נייר, בגדלים שבין 240/56 ס"מ ("קפיצה צידית") ו-100/150 ס"מ כל אחת.

גם עבודותיה בשחור לבן, עם נגיעות בצבע.

אורית ישי ממשיכה בעיסוק שלה הבוחן את מדיום הצילום דרך מוטיבים של זרי פרחים, כשהפרח עבורה הוא מוטיב בו מוצפנים קודים תרבותיים, חברתיים והיסטוריים. היא צילמה זרי אבלות בעשרות טקסי קבורה של חיילים ובארכיונים.

עבודת הוידיאו "מונחים" תוקרן על הרצפה. היא מורכבת מצילומי סטילס של זרי אבלות צבעוניים (שבאופן אבסורדי הם יפהפיים). חמישה צילומי זרים, שנוקו מסביבתם, עולים זה על זה ונטמעים זה בזה, הופכים לדימוי בעל נראות חדשה, כתוצאה מפירוק המתרחש תוך הנחת שכבות צילום זו על זו.

(שם העבודה הוא כשמה של הסדרה הצילומית “מונחים” של שוש קורמוש ז”ל, שעסקה בה בקיומו של “המאיים”) .

בכל צילומי הסטילס בגוף העבודה שיוצג ב”נורא יפה, יפה נורא” כבקודמיהם, מתרחשת התערבות הקוראת תיגר על הרף העין של היווצרות הצילום. הצילום משמש את ישי כחומר גלם שהונח למחקר ולעיבוד על שולחן העבודה במעבדה הדיגיטלית. הצילומים צולמו בצבע, הומרו לשחור לבן ועברו עיבוד של פירוק, כל צילום פורק תוך התנסות שונה, באופן שונה. ישי בוחנת גם את אפשרות מתיחת גבולות הדימוי וגם את הנראות שלו בסופו של תהליך.

העבודה "בצילום כמו בצילום, האפור הוא אפור" (2014) הינה הדפס צילומי, בו מופיע דימוי הזר שהוגדל ונמתח עד שהתחיל 'להתפקסל', עד שכל נקודה בו הפכה לפיקסל רבוע קטן.

המתיחה והניפוח של הדימוי שיבשו את נראות הגרעינים/פיקסלים בצילום, אשר הפכו למיליוני ריבועים קטנטנים במידות 2 מ”מ על 2 מ”מ כ”א. הדימוי מופיע על שתי רצועות אופקיות, באופן הניתן לזיהוי רק בהתבוננות מרחוק. ישי דגמה בעבודה זו את גווני האפור המופיעים בה, אשר שמשו לה כהשראה לעבודה "עשרים ואחד גוונים של אפור" (2014), בה מופיעים עשרים ואחד זרים קטנים, ספק זרי אבלות או זרי יומולדת, המונחים על רקעים בעשרים ואחד גווני האפור השונים. לכל זר ניתן שם גוון ומספרו, מתקבלת כעין מניפת צבעים. כאילו היה זה מפרט טכני להזמנת פריט: אם תחפץ בזר יומולדת, או אולי אפילו מצבה, או זר שיונח עליה ל'קישוט'. כשבו זמנית מצביעה האמנית על התבלותו והתחדשותו אולי בזר אחר ועל השכחה, שבהכרח תבוא והיא מגולמת במצבות העומדות כדיפתיך לו קוראת האמנית – "מגרד בעיניים" (2014) - האבק מצולם בהן ממוסגר ומנציח את האלמוניות המוחלטת.

גם בעבודות של יעל בלבן שנעשו ב -2012-13 מופיע זר - שתי עבודות קטנות לפי האיגנודי מן הקאפלה הסיסטינית – הנער האדום – רישום על שיש ואמריליוס רישום על קרטון מוזיאלי – בשתי אלה מצוירים פורטרטים של נערים כשפרחים שזורים בשערם. בעבודה השלישית (לנסות לעוף, 2012, 70/100 ס"מ) נוצר הזר מגופות הגברים השזורות באלה של נשים ומלופפות יחד בהידוק. הדמויות בשלוש עבודות אלה צפות במרחב לבן. הרישומים כולם עשויים בטכניקה המוכרת של יעל בלבן – לולאות לולאות עשויות ברפידוגרף ויוצרות יחד רקמת קרושה מורכבת ומפותלת השוזרת יחד גופות אדם נעדרות ראש וצמחיה עשירה, ביופי מתקתק ונורא.

בארבע העבודות החדשות מופיע השחור – שטחים גדולים כרקע, בדיו שחורה המחליפים את הלבן שבעבודותיה עד היום. מבעד לשחור מציצים החיים על רקע לבן. כמהגרת מרוסיה שתרבותה גם אירופאית היא מצטטת הפעם את ז'יל אטיין מאריי – צרפתי איש אשכולות שחי במאה התשע עשרה – רופא ופיזיקאי, מדען שעשה מחקרים בתנועה.

בעבודתה "תשע עדשות" מופיעות בכעין זר עגול תשע בועות לבנות על רקע שחור – פתחי הצצה לחיים שנראים חיי שגרה – דמויות המתנהלות סביב ביקור בבקתה. בטשטוש של ראיה מרחוק מופיעות סצינות ביתיות – ילד עם הוריו אולי בפתח הבית נפרד או שזה עתה הגיע. בתחתית העבודה מופיעה חומת גברים, בהילוך אחיד ומאיים. הם מופיעים על רקע נייר משבצות לבן – מין פס יצור של הרוע, חסר פנים ואפיון, המאיים להשבית את החיים.

גם בעבודה "לאן", שנעשתה בימים אלה, מופיעים פתחי הצצה אלה, בשורה אופקית הפעם, בתוך השחור כשהצופים מציצים אל האיום המתהווה שם על נייר המשבצות והאלימות הגברית נראית נמשכת בשורה מרווחת יותר של גופות חסונים ששולחים אגרופים אל על. ואולי חיינו הפעם הם המאוימים. בלבן מדברת על פתחי המנהרות בהקשר הזה..

בעבודה ה"כחולה" מתרחשים החיים, על הרקע הלבן, כשהם מתוחמים משני הצדדים, כמו אמרת טלית, או אולי דגל או סרט הנצחה, בחומת גברים במערך סדור – הולכים כשכלי משחית בידיהם.

החיים במרכז נתונים כאילו בהתהוות – מתוך הפלורה הכחולה שנוצרה על ידי כתמים אקראיים מבצבצות גופות נשים. הנשים פרטיותן או יחידותן מתקיימת. "..הדימויים נולדים תוך זרימה רישומית. אחת אחת מנסות לשרוד. מנסות לעוף. מנסות לזרום עם החיים, ללא סדר. כשהמבנים הסדורים תמיד באים להרוס את החיים המפותלים, צבעוניים, כאוטיים." אומרת יעל בלבן.