אסף שחם | The Vision of Division | בבייקרי: האנו קארג'אלאינן | Man In A Blue Shirt / גלריה ברוורמן

חללי התצוגה משמשים כפנטזיה של סדר והיגיון הנותנת מענה נראה לעולם הכאוטי שמחוץ להם. תערוכתו של שחם, מתחזה לתצוגה שכזו,אך תוך כדי מנסה להפוך את הפנטזיה לסיוט. בסצנת המוזיאון ב"ורטיגו" של היצ'קוק, מדליין מושא התשוקה של ג'ון פרגוסון מובילה אותו לתוככי המוזיאון, שם הוא מציץ עליה בשעה שהיא יושבת וצופה בציור. לאורך הסצנה הולכת ונרקמת בעזרת התמקדות העדשה, מערכת הקבלות ויזואליות בין האישה החיה - מדליין, מושא התשוקה והמציצנות של ג'ון, לבין הדמות המצוירת היא כריסטיאנה. ברגע זה, אותה השלווה של התצוגה מופרת והפער המובהק, המובן מאיליו שבין המציאותי והמצויר מתערער והפנטזיה של חלל המוזיאון הופכת לסיוט של נראות וראות.

תרחיש שונה לאותו סיוט מוזיאלי נוכח גם באחת העבודות המרכזיות בתערוכה של שחם.בעבודה אשר גם נושאת את שם התערוכה תלש שחם מודעות מדלתות מוזיאון ת"א בזמן מבצע עמוד ענן,אותן מודעות בעלות הטקסט הלקוני אשר מסביר מדוע דלתות תצוגות הקבע סגורות למבקרים הן דוגמה אחת לסוג המשחק ששחם משחק בתערוכה זו.

מחשבוני כיס ישנים,פרסומות אמריקאיות שמוכרות פנטזיה על האוריינט,ארכיון הצילום של רופא שיניים מסוף שנות השלושים אשר חקר את תגובת החניכיים של תרבויות שונות לתזונה מערבית,ציורים מתוך ספרי ילדים,סרט מתח הוליוודי,פסלי שיש ועוד הם חומרי הגלם של שחם – הוא עושה בהם שבושים והסתות,לעיתים בתוכן ולעיתים בחומר עצמו.האובייקטים פזורים בחלל כרמזים שאט אט הופכים למקשה אחת,בעזרתם הוא מנסה לערער את מנגנוני התצוגה וליצור מערכת של סתירות בין מה שנתפס בעזרת העין לבין מה שנתפס בעזרת הפה – בין הפנטזיה לבין פוטנציאל המימוש שלה,הרי הוא הסיוט.

אף על פי שנדמה לכאורה כי הצילום נזנח על ידי שחם, נוכחותו השקטה מלווה את התערוכה כולה. סמל המוזיאון המזכיר את צמצם המצלמה,האובייקטים ההפוכים בחלל כאזכור לקאמרה אובסקורה ההופכת את פני הדברים, השימוש החוזר בצילומים ארכיונים כל  אלו מעידים כי הצילום עדין נוכח ביצירתו של שחם, מלווה אילם של התערוכה כולה הכוללת עבודות מהשנתיים האחרונות.

אסף שחם – 1983- הוא בוגר מחלקת הצילום של מנשר לאמנות 2011

 זוכה פרס שפילמן לצילום 2011

 זוכה פרס קונסטנטינר לצילום של מוזיאון ת"א 2012

יציג השנה תערוכת יחיד ראשונה בניו-יורק בגלריה יוסי מילוא

בבייקרי, האנו קארג'אלאינן (נ. 1978, פינלנד) משמיש בעבודות הווידאו שלו שפה צילומית שמדגישה את חשיבותו של הדימוי הבודד, רגישות שמקורה בלימודי הצילום של האחרון בהלסינקי. עבודותיו של קארג'אלאינן מתמקדות באיכות התנועה אשר כלולה בעבודת ווידיאו, כאשר התמקדות זו מצביעה בתורה על הדימוי הספציפי. זאת, תוך ניסיון לבחון את החומריות האקטואלית של הצבע. ניסיון הבחינה של חומריות הצבע כוללת בה בחינה של מופשטות עקרונית - הצבע כאינקס, כשפה, ועניינו של קארג'אלאינן בשפה זו נקשר לנסיונו להבין את האופן בו ניתן לייצר במערכת זו הפרעה, או שינוי.