Showroom / גלריה חזי כהן

Showroom

ירון אתר, לותר המפל, אריק מירנדה, לאה ניקל, יהודה פורבוכראי, יגאל תומרקין

31.7.2014 – 23.8.2014

דמויות וצלליות

בפסל הברונזה La Belle Epoque (1967) עורם יגאל תומרקין חלקי מכונה תעשייתיים מעל לדמות מנקין נשית זהובה. החפצים המכבידים על הדמות הדקיקה ונטולת הזרועות, מופיעים בניגוד להתנשאות של גופה, כשהיא עומדת על קצות האצבעות וראשה כלפי מעלה, הלאה מהצופה. בקיעתם של חלקי המתכת מתוך הקרביים הפרומים לרווחה, חורצת את גורל המיזוג הסוריאליסטי של אישה-מכונה בפסלו של תומרקין. הזרימה מטה מקבלת הד גם במפל הפעמונים הזולג משולי הערימה, במחווה לכובעי הנשים הראוותניים מ'העידן היפה' של סוף המאה התשע-עשרה באירופה.

המתכתי והזהוב מוביל אל עבודות הרישום של אריק מירנדה, הממסך את פניה הקודרים של נערה מעמודי מגזין, ומתמרן בדייקנות בין תנועת יד חופשית להתוויה של מתארים גרפיים על גבי הדף. מיהי העלמה הנוגה? מדוע היא כה חמורת סבר? על פני הווייתה, המוגבלת לתחומיו המבהיקים של העמוד, פעולת הרישום של מירנדה, עדות עצמית לנוכחותו שלו, מתפשטת אל עבר הקיר הסמוך.

דלותה של הנערה כמו מתכתבת עם השפע שמעניק יהודה פורבוכראי לדמותו של נער בשני ציורים מ-1986, מתוך שנות פעילותו של האמן בניו יורק. הסמלים השונים, ביניהם חיים, צומחים ודוממים, פורשים בליל של אפשרויות לזהות, ודרכם אנו הופכים שותפים לתהיותיו ולבטיו של הנער.

ברישומי הדיו וצבעי המים של לותר המפל נמצאים: צעירים בכניסה לדיסקוטק, הוגה מבריק, שחקן, עלמה-זומבי ואיש חתול, האל המצרי אנוביס, צמד אמניות מיצג ודמויות בפרופיל הצופות, מהרהרות, פושטות ועוטות מלבושים. התוכלו למצוא את עצמכם ביניהן?

מעל לספה הירוקה מוצג דיוקן האמן משה פרופס, בציור מוקדם מ-1948 של האמנית לאה ניקל. ניקל העלתה על הבד את דמותו המסוגננת של האמן, המישיר מבטו אליה, בהנחות צבע שטוחות וישירות בגוונים עזים. ניתן לזהות באלו סיכום לשנתיים ב"סטודיה" בהנחייתו של אביגדור סטימצקי, וכן לאתר את הציפייה לקראת הנסיעה לפריז, אותה תממש ניקל שנתיים לאחר מכן.

השואורום נחתם עם אשת החול של האמן ירון אתר, שכמו המנקין הזהוב של תומרקין, זולגת תכולתה מטה, וכמוהו היא מקבלת על עצמה את דין האמן, להיטמע בנוף. צפייה נעימה.

אורן הדר