לומינול / מוזיאון נחום גוטמן

אוצרת: מוניקה לביא

מוזיאון נחום גוטמן לאמנות מעלה תערוכת יחיד של האמנית עדה עובדיה, 'לומינול'. התערוכה, שתיפתח ביום חמישי ה-17.7, תציג כ-40 ציורים של עובדיה וטקסטים של הסופרת ענת עינהר, המשוררת תהילה חכימי וקצין המשטרה בדימוס שמואל ברגר שנכתבו בהשראת יצירותיה. בעבודותיה פורשת עובדיה עולם של הרפתקאות מסויטות בו אנשים, בעלי חיים וחפצים מפעילים אחד את השני במערכות אקולוגיות סגורות של כעס, זעם, חרדה וריפוי. הדימויים המאכלסים את עולמה שואבים את הצופה לעולם בו חנה סנש וחזיר צנחן נחלצים להציל את המצב, וארנבים ערמומיים ורובים בידם מתחבאים בחניוני לילה צבאיים, ממתינים לשעת כושר לא ברורה.

רוב ציוריה של עובדיה מתרחשים בחושך. על מנת לראות את מה שנמצא מתחת לעלטה יש להיעזר במתקנים לראיית לילה ואז נצבעת החשכה בירוק, או בתאורה של אש; גפרורים, נרות ולהבות, שיכולים בהחלטה קפריזית של רגע להצית ולהרוס הכול - כי אין לדעת מתי מה שנראה כמסייע יתברר דווקא כמחבל ומשחית.

עובדיה מושפעת מקולנוע ומתכניות טלוויזיה העוסקות בשחזור תיעודי של מקרי פשע ושם התערוכה, "לומינול', מגיע גם הוא מהעולם הזה. לומינול, חומר זרחני המשמש לזיהוי שרידי דם בזירות הפשע בשל נטייתו לזהור כשהוא בא במגע עם הברזל שבדם, צובע את זירות הציור של עובדיה  ומאיר אתרים חשוכים, בעולם בו רוחשים כוחות רוע תמידיים העוברים ממקום למקום, מסתתרים, משנים צורה ומותירים עקבות  סבוכים ופנטסטיים. 

את ציוריה ניתן לראות כפריימים בהן מוקפאות סצנות עתירות רמזים היכולות לשפוך אור על סיפור המעשה אם רק נדע כיצד לקרוא בהן. קביים, מחרוזות פנינים, מאיות עירומות, שפתונים, כדורים נותבים, שלדים, מסכי טלוויזיה, אגרטלים ופרחים, צלחות מעוטרות, פרצופים המורכבים מחלקי דימויים, קצף בירה  גולש, חמורים, אגרטלים מנוקבים, אש, מים וחלב, כל אלה ועוד עוברים בציוריה הנפשה והאנשה ויוצרים סבך סיפורי מצחיק ומפחיד, עליז ומקאברי, ערמומי ותמים כאחד.

במידה מסוימת, עובדיה היא חוליה בתגובת השרשרת שהיא מחוללת בציוריה; היא המדיום הקולט, מעבד ומעביר הלאה  שטף חזותי של דימויים שמקורם באמנות, בטלוויזיה ובקולנוע שמשגרת אליה תרבות עצבנית, מהירה ואלימה דרך מסכים וצגים המגיעים אל תוך ביתה: נשים מתבוננת במראה; טבע דומם; צליבות; פיאטות; פצעי גוף; גולגולות, אקדחים ואצבעות דינמיט. בכל אלה המוות כל הזמן נוכח, וכך גם הסבל והכאב  ובצדם האירוניה, ההתחכמות, הבדיחה והצחוק, החיוך והגיחוך.  

במסגרת התערוכה יתקיימו שיחי גלריה ואירועים מיוחדים.

עדה עובדיה היא אמנית שנולדה בקיבוץ מעגן מיכאל, שם היא מתגוררת עד היום, ולמדה בבית הספר לאמנות קלישר, תל אביב. הציגה תערוכות יחיד ZiZi G במסגרת פרסייט (Parasite) בחלל גלריה גל-און בתל אביב (2012), ובגלריה לאמנות, קיבוץ לוחמי הגטאות ("כלב יהלום", 2010). היא הציגה בתערוכות קבוצתיות בגלריה טבי לאמנות, תל אביב, מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות, הקיבוץ גלריה לאמנות ישראלית ובגלריה לאמנות, קיבוץ גבעת חיים. בנוסף עובדיה היא זוכת מלגת שהייה, הסיטה, פריז (2012), פרס עידוד היצירה של משרד התרבות והספורט (2010) ובפרס ע"ש אוסקר הנדלר, קיבוץ לוחמי הגטאות.