ברנדן פאולר ומת'יו צ'יימברס / גלריה חזי כהן

המעבר ההדרגתי של ברנדן פאולר, מעולם מוזיקת האינדי אל תוך עולם האמנות, מגלה התנסויות שונות בשבירת החוקים במסגרת התחום החדש שאת תכונותיו הוא מבקש להכניע. במבט מרחוק, העבודות בתערוכה מצטיירות כמקטעי תצלומים ששובשו. מערכי החוט הצפופים, שלשורותיהם נפרט הדימוי במבט מקרוב, מסגירים את אמצעי הייצור של העבודה – מכונת רקמה תעשייתית. ההלם במפגש עם העבודות נובע במידה רבה מקנה המידה שלהן – הרקמה המכאנית הופכת בניצוחו של פאולר למנגנון לייצור פרטני של תמונה חובקת כל. החתירה של פאולר כנגד שלמות אותה תמונה ממומשת בעבודות בשני רבדים – באופן פעיל, טרם ההפקה, כאשר הוא עורך את הדימוי בפוטושופ, ובאופן יותר סביל ונתון ליד המקרה, במהלך ההפקה, מתוך פגמי הייצור של המכונה התעשייתית.
 
במשך שנים היו העבודות המופשטות של מת'יו צ'יימברס חלק בלתי נפרד מפרקטיקה קדחתנית של ציור פיגורטיבי. מתוך שגרת עבודה על עשרות בדים במקביל, היו העבודות המופשטות ליעד של הציורים בהם זיהה צ'יימברס עומס יתר: אותם היה חותך לרצועות, ומתחיל במהלך של הרכבה לפי תבנית גיאומטרית. בשנתיים האחרונות החל צ'יימברס להתנסות יותר ויותר במערכים ההנדסיים, ובהדרגה נהיו הציורים המופשטים לכדי גוף עבודה עצמאי, אשר אינו מקיים יותר תלות בהרס של עבודותיו הפיגורטיביות. מתוך הרצף הסדרתי של עבודותיו, כפי שהן מוצגות בתערוכה, אנו עדים לפעולה אל מול הבד בשני מצבים שונים: האחד מבקש להתמודד מול זרם בלתי פוסק של דימויי סרק מהעולם שבחוץ, ואילו השני פונה בשקידה למרחבים של סדר והיגיון מתמטיים.