פרימה / בית האמנים מודיעין-מכבים-רעות

פרימה    התרת תפר בבגד,  פרימת הישן לשם עבודו מחדש.

     פרימה     (מלאטינית:  prima  ראשונה)  1. הצליל הראשון  2. משבח ..

              פרימט    (מלאטינית:  primus ראשון ( ראשונות, עדיפות ...

)מתוך אבן שושן המלון החדש (

גלריית בית האמנים מודיעין-מכבים-רעות מארחת את גלריה אגריפס 12, גלריה שיתופית מרחוב אגריפס בירושלים, המנוהלת ומתוחזקת באופן עצמאי. בגלריה פועלים חמישה-עשר אמנים העוסקים בתחומי אמנות שונים. הגלריה נותנת במה לאמנים, ותיקים וצעירים כאחד, להציג את פרי יצירתם. הקבוצה דוגלת בדיאלוג פתוח על אמנות, הפריה הדדית ויצירה משותפת, ומקיימת פגישות להחלפת דעות, רעיונות, תכנים ויוזמות לפרויקטים משותפים.

בתערוכה "פרימה" התמקד כל אחד מאמני הגלריה בתכנים המעסיקים ומייצגים אותו בנקודת הזמן הנוכחית. בחירת העבודות נעשתה ברוב המקרים תוך פרימת המעטפת החיצונית ומבט פנימה אל הלך נפש, קורות חיים, ומעשה האמנות לאורך זמן. הייתה מצד האמנים היענות לאתגר  להביא לתצוגה את העיקר, הנוגע, המחפש, וכל זה בתערוכה קבוצתית ובזמן כפוי. המארג שנוצר חושף אוסף של אמירות אישיות וכנות ומסמן את הפרופיל המיוחד המשותף של קבוצה זו.

דורון אדר מציג עבודת וידאו בשם "יתמות". זהו שוט אחד במצב קבוע של העדשה מול קיר בבית אימו. האור המרצד בפינה הימנית של הקיר באזור החלון ותנועת העצים הנראים דרכו מנכיחים את העובדה שזו עבודת וידאו ולא סטילס. הבחירה בווידאו יוצרת הזדמנות לשהייה ממושכת  מול הריק.

אלחנדרה אוקרט מציגה: "האם הזברה היא חיה שחורה עם פסים לבנים או חיה לבנה עם פסים שחורים - זה לא משנה כשהורגים אותה מתות שתיהן". אוקרט מציגה עבודות עדינות מניר ללא כיסוי, כאלגוריה לעור החשוף, לשבריריות החיים, ולמוות המשולב עם עוצמת החיים כמו פסי הזברה המשולבים זה בזה. בתערוכה זו נוסף מצע ירוק בו ניתן לזהות, מלבד חותמות אובדן וניסיונות הישרדות, גם כיווני הנצחה ותקווה.

מקס אפשטיין נמצא בשהייה לאחר תערוכות שהסתיימו. את פסק הזמן הזה הוא ממלא ברישום אקראי על מצאי נייר מזדמנים. העבודה הפסקת סיגריה היא אוסף של סקיצות/ ציורים מהירים שנבחרו מתוך מבחר גדול הרבה יותר. הבחירה משקפת בחלקה העדפה מבחינת התוצאה הויזואליות. בחלק אחר העדפה לעבודות המייצגות משמעות ותוכן רלוונטיים להלך הרוח בו אפשטיין נמצא.

אנדי ארנוביץ מציגה  '"UnWearableArt"  מעיל גדול שאינו מתאים ללבישה, מורכב מעשרות תחריטים זעירים. התחריטים תפורים בתפירה גלויה עם עודפי חוט גלויים.

זוהי מחאה של ארנוביץ' מול הממסד האמנותי שיוצר הפרדה והיררכיה בין אמנות לאומנות.

האמנית הכינה לעצמה בגד פרום כבגדה של הסוטה מול הכהן הגדול של האמנות. התחריטים במעיל מייצגים עבודות שעשתה והציגה ארנוביץ' בעברה.

ליאורה וייז  מציגה שתי סדרות:  אחת תחריטים והשנייה מונוטייפים. הסדרות מייצגות את המיומנות הטכנית בה עוסקת וייז מתחילת דרכה האמנותית ועד עתה, וכן את הנושאים שמשלבים ילדיות ושובבות עם פיקחון וביקורת, יציאה לטבע והתבוננות מחודשת בהווה עם התעסקות בחיפוש שורשים וזיכרונות מורכבים מן העבר.

עודד זידל  מציג עבודות מתערוכתו האחרונה שהסתיימה בגלריה אגריפס 12 – "חצר המפעל". הנושא מעסיק את זידל מתחילת דרכו האמנותית. בהשוואה לתערוכות קודמות שלו בנושא, העבודות כאן חדות, עם צמצום בפרטים ובמבע אקספרסיבי לטובת ניקיון ובהירות גיאומטריים. נראה שזידל עשה את "פרימת הישן לשם עבודו מחדש" לפני התערוכה באגריפס.

לאוניד זייגר  מציג שתי עבודות עם אותו דימוי, גודל בד והעמדה. זייגר מתעסק עם ההבדל שבין שתי תקופות הציור המשתקף בשוני בין העבודות תוך שמירה על עקרונות עבודתו בשתיהן. לדבריו: "לפעמים הדימוי – אותו הראש – מופיע בשלב מוקדם מדי ואני נאלץ לעבד אותו, לשנות ללא הרף ... בחיפוש אחר הרגע הנכון, בו אפשר להפסיק את ההתעסקות עם הקנבס. למעשה, לשם הגעה לרגע זה אני עובד. .. כל המחיקות וה”שגיאות”, משחק המשטחים העמומים והמבריקים, יוצרים את ה”מרחביות” של הציור. עצם קבלת השגיאה בברכה היא עקרון עבודה. עבודה ללא “זיעה”, ללא היסטוריה פנימית, אינה מעניינת אותי".

איליה יפימוביץ  מציג עבודת צילום בשחור לבן בשם Tree 2"". עץ מרשים, גזעו וענפיו בקידמת האימג' יוצרים קומפוזיציה מרחבית דינמית בגוון כהה על רקע נוף רך בהיר וסטטי. לעומת עבודות  אחרות בהן יפימוביץ' תופס את הרגע האחד החולף, כאן ה"אירוע" המצולם מתמשך לאורך זמן והצלם מנכיח אותו בפריים אחד. הצילום כאן מכבד את העתיק שהזמן והטבע נותנים בו את סימניהם. אמפטיה ורגישות זו נמצאת גם בסדרות אחרות של האמן.

מזל כרמון  מציגה עבודות רישום חופשי על נייר שנעשו בתקופה האחרונה. העבודות הן תוצרים של רישום מהיר משוחרר ממחויבות לצורה או תוכן מוגדרים מראש. למעשה בתהליך הזה  האמנית  עצמה לא מתבוננת ברישום תוך כדי העשייה ומופתעת לא פעם מן התוצאה. הדימויים עצמם מזכירים צורות וחמרי גלם של עבודות קודמות של כרמון שנעשו בתשומת לב רבה. כמו כן ניכר קשר ויזואלי ורגשי בין העבודות המוצגות כאן לעבודות עתירות השקעה ומיומנות, הנמצאות בתהליך לקראת תערוכה עתידית.

שרה נינה מרידור מציגה את  הסידרה  1Icon 5 - Icon (איקונין*: 1. תמונה,מראה פנים. 2. צלם, דמות הקדושים אצל הנוצרים). בסידרה זו  מרידור יצרה תמונות מורכבות מדמותה. זהו מעין דיוקן עצמי מועצם לדרגת אלוהית, אך מפורק לגורמים. האקספרסיה כאן מתועלת לשפה פיגורטיבית מוקפדת הנשענת על איקונים מוכרים (בודהה ,שיבה)  סימטריה, צבעוניות, השטחה וסטריליות. כל זה בשינוי כיוון טוטאלי, מודע ועם ביקורת עצמית, מקו עבודות שהציגה בעבר. הסדרה כאילו "נתפרה" לנושא התערוכה בה "פורמת" האמנית את עצמה בכל מובן ויחד עם זה מביאה את עצמה כ- prima , כראשונה, לקדמת הבמה.

יוכי נגב לאחר שריפה בחצר ביתה ובסטודיו עמוס בעבודותיה.  יצרה עבודה תלת ממדית, אספה ספרים ישנים וכרכה אותם משאריות הגירדום (כריתה וקיצוץ) שנשאר בחצרה לאחר השרפה. נגב מעבדת את חווית האובדן בשפה אמנותית שונה משנים קודמות ומתעלת אותה למיצב הממחזר חמרים וזיכרונות ומרמז על כיוון של חדש עם כיבוד הלימוד והידע הקיים.

רינה פלד  מציגה שתי  עבודות מהסדרה "חפירות" עליה היא עובדת עכשיו ובנוסף עבודה מוקדמת מאוד מסדרת "קברים". למרות מרחק הזמן ניתן לזהות אצל פלד קשר מובהק בין העבודות מבחינת הדימוי, המשמעויות הרגשיות, העמדה, הגוונים, החיפוש המשאיר עקבות בעבודה. פלד שומרת לאורך כל השנים על רצף הנבנה שכבה על  שכבה. בימים אלה היא ללא ספק עוסקת בחפירה לעומק כדי ליצור חדש.

נדיה עדינה רוז  מציגה עבודה בשם "חלון" הבנויה משני חלקים. החלק השמאלי מתאר חלון והחלק הימני מדמה מקטע מהקיר בו נמצא החלון. המבט הוא מפנים הבית. רוז מרמזת זאת על ידי שקע חשמלי ("רדי מייד") שהשקיעה בצורה מדויקת על פני הבד ובכך הפכה אותו למודל בקנה מידה אמיתי ול"גימור" הפנימי של הקיר. (טיח,צבע). החלק הימני ריאליסטי ברובו, שטוח, לבן, סטטי, מדויק וגיאומטרי. החלק השמאלי אקספרסיבי, דינמי, גושי, שבו החוץ משולב עם הפנים. רוז עשתה מעבר עדין בין שני החלקים על ידי המשכיות של ענפים דקים משמאל לימין. רוז בונה דימויים מן המציאות ומצרפת אותם למודל ניסיוני עם החופש לשנות מציאות.

 בתיה רוזנק מציגה עבודת רישום אינטנסיבי בשחור על גבי שלוש זכוכיות ועבודה תלת ממדית משעווה במסגרת מוזהבת. בין עבודות אלו יש תנועה  דיאלקטית בין מקריות לתכנון, בין עוצמה לעידון ובין שחור ללבן. רוזנק עוסקת בחשיפה, הסתרה, הגנה ותיקון. עבודותיה משחזרות עבודות נשיות מסורתיות – סריגה, פרימה, גזירה, תפירה, ומעלות שאלות הקשורות למגדר זה.

שרה שוראקי זיסקין  מציגה בימים אלה בגלריה באגריפס 12, בתערוכה "שבור שלם" שאצרה בתיה רוזנק. שם וגם כאן מציגה שוראקי זיסקין כלים "שבורים". היא יצרה בצורה מסורתית כלים שלמים, פירקה אותם ומהחלקים בנתה שלם שונה. הכלים איבדו את תפקידם ככלים שימושים לטובת ניסיון בניה אחר. הגופים הפתוחים לא מאפשרים לשמור בהם דבר אולם באי שלמותם הם מזמינים להביט פנימה, להתבוננות ממושכת - לאינטימיות. 

גבי יאיר - אוצר התערוכה

מודיעין,  מאי  2014