אביגיל הופקינס. שי יחזקאלי / הקיבוץ

אביגיל הופקינס, פיסול, ושי יחזקאלי, ציור, מציגים תערוכה זוגית, מתוך הרצון לברר את הזיקה והמשותף ביניהם. הדימוי על ההזמנה אשר רשמה הופקינס, כבר משדר התחככות, אותה הם מעוניינים לקיים, גם בין שני המדיומים. השניים יציגו עבודות, ברובן קטנות, בגדלים משתנים הנעים בין 24/32 ס"מ ל-115/137 ס"מ.

אביגיל הופקינס תציג פסלים עשויים דיקט בדרך כלל, בשילוב עם חומרים אחרים הצבועים בצבעים חיים. חלק מן הדיקט נותר בלתי צבוע ומגלה באופן כזה את 'אחורי' הפסל ואת שטיחותו. שי יחזקאלי מצייר בצבע שמן ואקריליק על משטחים שהוא מוצא – כמה יציקות פלסטיק 24\32 ס"מ – כעין מכסים, בעלי זהות לא ידועה וגם לא חשובה, סקיי או סיבית או ברזנט. כולם ישנם שם כמצע, שהאמן מתייחס במעין אדישות לתפקודם הקודם.

הופקינס מקפידה לשלב רישום וסקיצות בצד עשיית הפסלים שלה, כשנקודת המוצא שלה הוא צבע וצורה, ומבררת לעצמה כך, כיצד היא מכוונת ליצור אובייקט, שייראה נטול שליטה ובסתירות. פסליה נראים כמו משהו שהם לא. הם נראים חפצים שימושיים. אובייקט מסוים מזכיר חפץ, שרואים כמוהו בבתי מדרש ישנים, או כנסיות ישנות ושאולי נועד לנטילת ידיים. אבל באובייקט שלה מופיעה שרשרת שכמו שייכת לפקק חסר וגם הכיור והברז חסרים. הפסלים מראים את עצמם סימטריים, אבל מתגלים כאסימטריים – מין אסימטריה הרמונית ומוקפדת. הפסל צבוע כהלכה, בצד חלקים ש'נזנחו' ונזילות צבע. גם המחברים מקיימים סדר שרירותי; כשחלקם מודבקים וכמה במבוקים אדומים, למשל, פשוט מונחים, מקבילים, על משטח אלכסוני ובאחורי פסל אחר מקפידה הופקינס על מחבר כזה, שבו חלק מוצא מקום מדויק בתוך אחר, אמנם בנוחות שאינה מונעת תזוזה. הפיסול של הופקינס הוא למעשה דו-מימד, שעשוי כך ש'תראה לו' את צידו האחורי.

גם יחזקאלי מבטל בציוריו את מימד העומק ובא 'קדימה' באיזשהו אופן. הוא מקיים ציור שאינו מעוניין בפרספקטיבה, בהיררכיה של קרוב ורחוק. ציוריו מופשטים בחלקם, עם רמזים פיגורטיביים: כמו רגל ופנים שמתקיימים במרחב מופשט בלתי מחויב. בעבודותיו הוא מרדד ומשטיח גם היררכיות של חשיבות, כמו ב"מופשט ניצחון", כאשר הוא שותל ציור מופשט זעיר על שתי לוחיות המשמשות בסיס לסמלי ניצחון צבאיים. וסמיילי ממשיך לשוטט לו בעבודות רבות.

הופקינס מציגה פסל ש"חציו מוזהב וחציו חום". הפסל משדר איזושהי מלכותיות,שמקבלת תפנית היתולית, דרך האוזניים שהיא מצמיחה לו, הפונות שתיהן לאותו הכיוון.

הצופה מוטרד לקיים את ההיררכיות המוכחשות אצל השניים, כאשר השימוש הקודם של ה'רדי-מייד' מרחף בכל זאת, וההקשרים של גבוה ונמוך מוכחשים או מבולבלים אצל שניהם. הנשגב הנעדר מוצא לו בכל זאת, דרך להופיע בהומור, בגיחוך לפעמים ובקלילות, דרך מערכת הטעיות.

אוצרת: יעל קיני  

לפרטים נוספים: גלריה הקיבוץ. 03-5232533  |  דב הוז 25, תל-אביב  kgallery@actcom.net.il