קרני נס - וולדיסלב ולאוקדיה / גלרית הבית האדום

תערוכתה של קרני נס היא ניסיון לאחות קרעי זיכרון מאלבום תצלומים ישנים.
האמירה המתגלה מרצף זה היא סיפור התאקלמותם של מהגרים שעלו מארץ זרה ואט אט הקימו בית.

התצלומים עליהם מתבססות העבודות,לכאורה אובייקטיביים, עם זאת בעצם בחירתם כבר הוטענו במטען רגשי.
במצב צבירה זה הם יכולים לעזור לצופים להזדהות עם ''גיבורי'' האלבומים לאוקדיה ווולדיסלב. סיפור ישראלי מאוד.
בצפייה מקרוב יגלה הצופה שהם בנויים ממשבצות קטנות, מעין פיקסלים. עצם חלוקת הציור השלם למקטעים בודדים ממשיך ומחזק את רעיון שחזור הזיכרון כבניית פזל המורכב ומשתלב יחד מבדידיו.

אולם בציוריה של נס יש מימד נוסף הנובע מאופן טוויית הפיקסלים זה ליד זה.שורות הפיקסלים הן כתב שהטקסט בו סמוי.ניתן לנחש שהוא נושא בקרבו זיכרונות סמויים שסימני האלף בית שלהם הם גווני האפור בלבד. האם יש משמעות לרצף הגוונים?

לדעתי אפשר לגלות בהם תווים: השחור הצליל העמום והנמוך,בעוד שהלבן -עוצמתי.
אנו יכולים ''לשמוע'' את ''הצלילים'' והקצב החבויים בכל שורה. היצירה נתפסת בכוליותה כסימפוניה של צלילים וקצב.

התצלום כתצלום נטו מעביר לנו דימוי בלבד. בעבודותיה של נסאנו מקבלים את האנרגיה המושקעת בכל פיקסל על הד.נ.א של היוצרת, על זיכרונותיה והמאמץ המדיטטיבי לשחזור הזיכרונות הנעלמים.

למרות שהיה צפוי שהתמונות המוקדמות בשחור לבן ישקפו מצבי רוח קודרים והמאוחרות בצבע -  שמחים ומאושרים. למעשה בתערוכה זו המצב הפוך:
השדר העולה מהציורים בשחור לבן הוא אופטימי ומבטא את רצונן של הדמויות שבתצלום להשתלב במולדת החדשה, בעוד שבציור הצבעוני, המאוחר ביוחר, מתוארת סיטואציה עצובה וקשה של לאוקדיה בימיה האחרונים. סיום המסע – 4 דורות של נשים מלוכדות.

גד אולמן, אוצר