"מיכלים של רוח" / היכל התרבות פתח תקוה

"מיכלים של רוח"- אילנה ירון מציירת בהשראת שירי זלדה

ייפתח את התערוכה הסופר חיים באר

אוצר: דורון פולק

"רטטים פיזיים הקדימו להסתכלות העור, שהקדימו דמעות שהיו יורדות, שהקדימו שיתוק שהיה בא ועומד. וקורים דברים מעודנים יותר, את מעמידה עולם, זה הדבר הסופי שמשורר יכול לעשות" יונה וולך במכתב לזלדה.

לצייר מתוך עולם הדימויים והאסוציאציות של שיריה של זלדה הנה משימה קסומה וכמעט בלתי אפשרית גם יחד. זוהי משימה קדושה וקריאטיבית המעמידה אתגרים חסרי גבול. תעצומות של כאב ושנינה, נגיעה ותחושה, נשימות אל מרחבים ופסגות בלתי נראות. זלדה נוגעת במילותיה בחיים ובמוות, בעכשווי ובעתידי, בכל מה שקיים ונוכח ובעת ובעונה אחת, בכל מה שחסר וחייב להתגלות.

אילנה ירון הנה אמנית תל אביבית(www.ilanayaron.com (מזה שנים במסע סיזיפי יצירתי של ציור ולימוד עם אנרגיה של בנייה, מתעמתת בעבודתה נפשית, באופן פנימי וחיצוני, בלי סייגים, עם נושאים אישיים מחייה אותם היא משלבת בביקורת חברתית בונה. לא ייפלא אם כך, כי שיריה של זלדה מצאו בליבה מקום אידיאלי להמשיך את פירוק נושאיה, היוו עבורה מצע מצוין להארה ויזואלית ולפרשנות אמנותית, המשלימה את תחושותיה והרגשתה.

בפרויקט החדש, שהיא עוסקת בו בהווה, מציירת אילנה ירון בהשראת קבוצת שירים בהם "כל שושנה", "אישה קוסמית", "נישואי השירה והמדע", "אובדן שביל החלב" ו"שבוע ירוק". אילנה ירון אינה יוצרת אילוסטרציה לשירים. היא ממשיכה את בניית הדימויים העולה מן המילים, מתרגמת את עוצמות השיר לחזיונות סמליים ואלגוריים בשפתה האישית, מוליכה את סיפורי השירה של זלדה למבואות חדשים של אור נגוהות.

מתוך עולמה האישי ובסגנונה המופשט הרהוט מציירת אילנה ירון דמויות ונופים המתמזגים על פי תחושותיה, מתערבים בדימויים של איברי גוף, מפות נפש, ודימויי מבנים של שפת גוף, ממציאה בציוריה שפות ויזואליות של קשר וחוסר קשר. יש  בציורה הסיזיפי שרטוטים המביעים דרך אין סופית מתפתלת, יש בהם דמויות, הנאבקות בצורך של קיום וחיות על רקע נופים נכחדים עם אודים של אש ועשן, יש בהן שוב ושוב שפת ידיים נואשת, המבקשת ליצור דיבור ודיאלוג עם הסביבה ועם הנוכח הקיים והנוכח הנסתר. במקום שזלדה בונה סיפור באה אילנה ירון וממשיכה את ציור ההד הבוקע ממנו.

בחלק נכבד מן העבודות יוצקת אילנה ירון את המילים והאותיות הבונות את החיים, בטכניקה נאיבית ילדותית משהו, שהיא רושמת בידיה בתוך הציורים עצמם, ממזגת אותם בתוך בדי הקנבס האפרוריים שלה. המילים המצוירות של אילנה ירון מקבלות כוח מחודש ומביאות אנרגיה של הסבר ופרשנות ויזואלית המרחיבה את המשמעות ומנביטה נרטיבים סמויים בעיניו של הצופה בהן. דימויי הידיים האישיות שלה כציירת, וכוחן של המילים הפשוטות, החופשיות והישירות כתער של זלדה מתמזגות להן ויוצרות חוויה מחודשת שמציגה דיאלוג מפעים בין שתי היוצרות.

דורון פולק

קיץ 2013

המשוררת ואני

זלדה נולדה בשנת 1914 באוקראינה למשפחת רבנים ואנשי תורה ידועים. היא היתה בתו של הרב חן מחשובי רבני חב"ד והיתה נשואה לבנו של רבי ברוך שניאורסון.

היא היתה אשה דתית מאד. שיריה מבטאים צירוף של מיסטיקה ולמדנות ברוח חב"ד עם חדשנות ורעננות. רבים משיריה מבטאים סבל אך תמיד נמצא בהם הניצוץ האלוהי.

זלדה ,שהיתה בת יחידה להוריה ,קלטה בבית את ערכי האמונה והתרבות היהודית ובמקביל נחשפה לשפה ולספרות הרוסית. בשנת 1926 בהיותה בת 12 עלתה

המשפחה לירושלים שם למדה בבית ספר לבנות "שפיצר". זו היתה תקופה עגומה בחייה. המצב השתנה כשעברה ללמוד בסמינר למורות מזרחי.לאחר מכן התפרנסה מהוראה.

ב-1950 התחתנה עם חיים אריה  מישקובסקי ,הזוג היה חסוך ילדים.היא נפטרה בשנת 1984 ונטמנה בירושלים.

הדיאלוג עם שיריה של זלדה נבנה רובד על גבי רובד. הדימויים העולים מן המילים מוליכים את עוצמות השיר של זלדה למבואות חדשים של ביטוי.

בפרויקט הנוכחי אני מציירת בהשראת קבוצת שירים בהם "נשואי השירה והמדע" , "אשה קוסמית" ו"אובדן שביל  החלב". בעבודות הללו דמויות ונופים

המתערבים בדימויים של אברי גוף, מפות נפש המהוות  שפה ויזואלית של קשר ושל חוסר קשר. יש בעבודות שפת ידיים המבקשת ליצור דיבור

ודיאלוג עם הסביבה. זלדה היתה אשה מאמינה ביותר, אך יחד עם זאת היא היטיבה לדבר על העתיד כגון "שוב על גדות היאור", "רחל ורמת הגולן",

ו"סטודנט ערבי-ישראלי בטלויזיה". על אהבה וזוגיות נכתב בשיר "מערת דוד ובת שבע" וכדור שני לשואה היא כתבה את השיר "לכל איש יש שם".

תערוכה זו מיצגת את רישומיי ורגשותיי בהשראת שיריה של זלדה. 

שעות פתיחה: א'-ה': 09:00-12:00,17:00-19:00