'אלי פסגות' - דוד מי-טל / גלריה תירוש

ציוריו של דוד כפולי משמעות רגשית, הם משדרים שקט מעורר מחשבות ובה בעת יש בהם מבע סוער, רותח, אימפולסיבי. על כל אלה שולטים ההגיון והסדר, המרסנים אותם לכדי ביטוי אסתטי של מחקר ויזואלי מגוון. סגנונו אינטנסיבי ודחוס בצבעוניות דשנה ומרהיבה. הדגמים הצבעוניים החוזרים על עצמם יוצרים מכלול מאורגן: שדות הצורה והצבע מורכבים מרצף חוזר ונשנה של קווים, נקודות ועיגולים, המאזנים את המקצבים האופקיים והאנכיים לכלל מבנה הרמוני וקצבי ויוצרים תחושה עזה של שפע וחיוניות שכמו מבקשים לפרוץ את גבולות הבד.
מבט ראשוני ביצירתו גורם למתבונן לחוש  בצבעוניות נועזת, חסרת פשרות. דוד, צייר ותיק ופורה חי בחדרה ומצייר בשמן ואקריליק על גבי בד למעלה מ-22 שנה. ציוריו של דוד בוחנים את נופי חדרה, מטעי עצי הפרי, רחובות המושבה, וחוף הים.  יצירתו של דוד אינה נבנית מהתבוננות ישירה בטבע, נופיו הם נופי הנפש , נופי מכאוב אישי אותו הוא נושא עמו למעלה מ-26 שנה מאז שבנו סא"ל אמיר מי- טל נפל בלבנון. נפילתו של אמיר היוותה עבורו פריצת דרך בציור, בעקבותיה דעכו עיסוקיו האחרים והוא החל לצייר במרץ. הציורים היוו עבורו אמצעי להביע את כאבו ואת געגועיו לאמיר, כמו גם דרך לתקשר איתו באמצעות כיתוב על הציורים עצמם.  דוד מחלק את זמנו בין הסטודיו לבין פועלו להנצחת זכרו של אמיר.
במרבית היצירות ,לפרדס ולים נוכחות ומשקל ביצירה. ועולה השאלה לגבי נושא העבודות: האם הפרדס הוא הנוף הניבט מבעד לסטודיו, האם חוף הים באולגה (חדרה) הם המקום שאליו בחר לברוח בשנים שלאחר נפילת בנו אמיר, וכפי שניתן לחשוב על דוד, הציור לשמו הוא הנושא. 
בציוריו של דוד ניכר משחק צבעוני, המרתק את מבטו של הצופה לאין ספור נקודות, קווים וכתמים. הנחת צבע קצבית ובוטחת יוצרת את המארג הצבעוני של נקודות וכתמים המשתקפים זה בזב ועונים זה לזה. 
דוד נהנה מאד לצייר, לדבריו הציור הוא מרכז חייו. בעבר, הציור היה לשם ציור, כיום הוא מנהל דיאלוג  עם הצבע, הקו והצורה,  ואילו הטכניקה נוצרת במידה מסוימת מאליה אחרי שנות עבודה רבה ונסיון מצטבר. 

שולמית נוס
אוצרת התערוכה