גוסטבו ולנזואלה - בעיני המתבונן / מונטיפיורי מכירות פומביות וגלריה

"כיצד תתרגמו חתימה? וכיצד תמנעו מלתרגם?" ז'אק דרידה.

גוסטבו ולנזואלה, או בשמו הישראלי, בר ולנזואלה, מתחבט ביצירתו בשאלה זו ממש. כאמן ישראלי ממוצא צ'יליאני המגיע משורשים תרבותיים הזרים למקום, הוא מנסה לתרגם לבד את החותמת של המציאות הישראלית. הוא מעביר את הרגעים הישראלים דרך עיניו הזרות רק בכדי לחשוף לצופה  שלבסוף, הכל פרשנות, התרגום הוא בלתי אפשרי. רגעים יום יומיים לצד סצנות מבוימות: נגן רחוב ונוף לצד מודל עירום וטבע דומם. המשותף לציורים הינו העיניים אשר הביטו במקור, עיני האמן. אולם לאורך משך העבודה הארוך המקור מתמוגג ואינו רלוונטי יותר לתוצר הסופי. ולנזואלה מטעין את ציוריו בעברו האישי, בהבדלים בין ישראל וצ'ילה, בהתנסויות היום יומיות שלו כאמן במדינה זרה המנסה להפוך אותה לביתו. הסצנות אותן הוא בוחר או מביים, גוון הצבע של ציוריו והרמזים הקטנים לתרבות ממנה הגיע הם מאפיינים ייחודיים ליצירתו. למעשה, הם מופיעים בצורה לא מודעת אבל שורשית – אותן סטרוקטורות יסודיות הטמונות בו ומשפיעות על עבודתו. בנוסף, הצ'יליאנים מכנים את ארצם  país de poetas - ארץ המשוררים. לא בכדי,  אם כך, בחר ולנזואלה לשתף פעולה עם הסופר והמשורר ארנן לופז, גם כן ממוצא צ'יליאני. השירים נכתבו בספרדית ותורגמו לאנגלית. החיבור בין השירה לציור והתרגום הכפול, של ולנזואלה ושל לופז, מכניסים רובד נוסף, טקסטואלי, לתערוכה.

אכן, תערוכה זו של ולנזואלה שרויה בפער הבין תרבותי המהותי ליצירתו. כאמן התחנך ולנזואלה על ערכי הציור הקלאסי אירופאי, בו כל ציור בנוי על שכבות רבות של צבע. בפועל, הוא מעיד שקצב החיים בארץ לא תואם לטכניקה זו. לפיכך, חלק מהציורים עברו את התהליך כולו בוא בעת  שאחרים חושפים בפני הצופה שכבות ראשוניות של סקיצה או צבע בסיס. התוצאה מופלאה, הצופה נחשף ללבטיו של האמן ולשלבי היצירה ומימד הזמן מתווסף לחוויית הצפייה. זהו זמן ישראלי, דוחק, מלחיץ, לעומת הזמן המתמשך, האיטי, של אמריקה הלטינית. מנגד, ולנזואלה מזמין את הצופה לגשת ליצירתו בסבלנות, להסתכל בפרטים הקטנים, הגלויים והחבויים. לשים לב לעיטורים שעל הקרמיקות, בחמסה התלויה, בשטיח הדרום אמריקאי, להביט בעיניי הדמויות, להרגיש את קרני השמש החודרות אל תוך הבד. ולשאול, מי הוא זה המביט במציאות הישראלית? האם זה גוסטבו או למעשה בר? וכיצד זה בכלל משנה?

נועה אברון