תערוכות > יגאל פרסלר: ריאליזם חבוי
יגאל פרסלר: ריאליזם חבוי /19/11/2009 עד ה-21/11/2009גלריה אופאל יגאל פרסלר על המכני באמנות - ריאליזם חבוי ודברים אחרים יגאל פרסלר מתייחס לציורים שלו כריאליסטיים, או נכון יותר לומר, כריאליזם חבוי. על אף שיותר מכל דבר אחר בולטת בציוריו של פרסלר הנטייה להפשטה, ההתעקשות שלו להגדיר אותם כריאליסטיים, כתיאוריים, כעדות לגבי דברים אמיתיים שקיימים בעולם, מחייבת אותנו, הצופים בציורים, לחפש ולמצוא היכן בעולם מצויים המערכים הצורניים המופשטים שהוא מרכיב על גבי אותם רקעים שחורים, חשוכים, ליליים, שמתוכם הם מופיעים. התצורות המורכבות המופשטות שפרסלר מחבר ומטיל על רקע שחור, מתקיימות בזיקה לפרמטרים של מכונה, מבנה, שלד, פיגום. לעתים אותן תצורות מופשטות נראות כמו לוח של מערכת בקרה, ולעתים כמו תרשים של הוראות הרכבה. המבט בציורים של פרסלר נע מהמראה של המקרו, למראה של המיקרו; מבט חזיתי בציור הופך למבט אופקי מהאויר, מבט פנימה הופך למבט החוצה. פרסלר חושף את המערכות הטכנולוגיות שמקיימות את אורח החיים המודרני, המערכות הגלויות כמו גם החבויות, אולם צורת העבודה האיטית והדקדקנית שלו - חיבור והרכבה של צורה לצורה, יחידה ליחידה, צינור לצינור מחלצת מתוך הפעולה שלו עמדה עקרונית התופסת את המכונה, את המימד הטכני של העולם והתרבות, במונחים של מערכות אורגניות, כחלק מהטבע, ולא כניגודו, כלומר כמכשיר להשתלטות על העולם. מכאן עולה עמדה שאינה מובנת מאליה ביחס לתרבות, עמדה שאינה מבכרת את עליונותו של האדם, עליונותה של האנושות על הטבע. פרסלר לא תופס את התרבות הטכנולוגית כמצב מלאכותי המנוגד לשלב הטבעי של העולם. גופים, מכונות ומערכים טכנולוגיים שונים מתקיימים בציורים שלו בכפיפה אחת, כדברים שמעמדם הצורני הוא זהה. תקדים היסטורי שכדאי לציין בבואנו לעסוק בעבודה של פרסלר הוא פרנאן לז\'ה הצרפתי, שבעשור השני של המאה העשרים גילה את יופיים של החפצים המצויים, שאותם הוא כינה כ\''דימויים יומיומיים פואטיים\''. לז\'ה, אולי אף יותר מהקונסטרוקטיביסטים, החל לעבוד עם הטופוגרפיה העירונית ועם נוכחותה של המכונה בתוך הנוף העירוני כנקודת מוצא צורנית ורעיונית. בניגוד לפרסלר, העבודה של לז\'ה יוצאת מתוך הבנת \''הלם החדש\'' שהמודרנה הביאה איתה. ביחס ללז\'ה העבודה של פרסלר יכולה להיקרא כקינה על האמנות המודרנית, כביטוי לחוסר האפשרות להתהדר ביומרה לייצג את העכשווי כחדש. מכאן גם אפשר להבין את הרקעים השחורים שמתוכם פרסלר עובד, כרקעים של אבלות, ואת הציור כסוג של עבודת אבל. אם עניינו של אמן כמו לז\'ה היה בעימות בין המכני לאנושי, בין המתוכנת לדומם, מתוך הבנה שמדובר בעימות מסוג חדש, הרי שאצל פרסלר העימות הזה כבר הופנם. אם אצל לז\'ה העימות בין המכני לאנושי מבשר על אובדנו של גן-עדן קדם-מודרני, הרי שאצל פרסלר העימות בין המכני לאנושי הופך בעצמו למעין גן-עדן אבוד. היחסים בין טבע לתרבות מתנסחים בעבודה של פרסלר באופנים שהתרבות לא יכולה לסבול. פרסלר מראה לנו שהניגוד לכאורה בין טבע לתרבות, בין האורגני לאנאורגני, הוא עצמו מנקודת המבט של התרבות, ואין לו קיום כשלעצמו. אולי אפשר לגייס הבחנה מהבחנותיו של המדען והסופר קרל סאגאן, על מנת להסביר את המופרכות של הניגוד בין טבע לתרבות. סאגאן העלה את האפשרות שאם ינחתו חוצנים לתוך כדור הארץ, הם יחוו את כל הערים בעולם, את פאר התרבות האנושית, המלאכותית, הטכנולוגית, כסוג של נוף אורגני. רשת גורדי השחקים של מנהטן, למשל, תיקלט על ידם כנוף טבעי, בדומה לסבך של יער. העבודה של פרסלר לוקחת אותנו צעד אחד קדימה, ולקראת תחילתו של העשור השני של המאה העשרים ואחת, מתעלה מעבר לניגוד שבין טבע לתרבות, אל עבר מחשבת המכונה. ברוחו של הפילוסוסוף ז\'אק דרידה, פרסלר מראה לנו שהמכונה קיימת בכל מקום, אולם \''קיימת במכונה חריגה ביחס למכונה עצמה: גם תוצאה של תחבולה וגם משהו המסכל את החישוב המכאני...בין המכאני ללא-מכאני פועל יחס מורכב שאיננו ניגוד כפשוטו\''. פרסלר מניח את התנאים להבנת הצד השני של המכונה, המקום שאינו ניתן לחישוב, האירוע הבלתי צפוי, הקשור בערעור על העיקרון התבוני שביסוד המכונה, ונשען על מה שחורג ממנה. על רקע זה, המכונה של פרסלר לא סובבת סביב יעילות של תפוקה, אלא שולחת גם למה שכביכול חומק מהצרכים שהביאו ליצירתה, כלומר לנס ולשיבוש. גלריה אופאל פרישמן 15 , תל אביב. טל: 077-3008341 opal-gallery@bezeqint.net מיקום - פרישמן 15 תל אביב זמנים - 19/11/2009 עד ה-21/11/2009 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||