תערוכות > תוספות - נשים מציירות תלמוד -יונה לברי-ישראלי
תוספות - נשים מציירות תלמוד -יונה לברי-ישראלי / משכן לאמנות עין חרודטלפון - 04.6531670 06/12/2013 עד ה-30/04/2014 יונה לברי-ישראלי נולדה בצפון אירלנד וגדלה במחוז ססקטשואן שבקנדה. בת 18 עברה עם משפחתה לטורונטו. סיימה תואר ראשון בלימודים קלאסיים ובחינוך באוניברסיטת טורונטו. בזמן לימודיה התחילה להתעניין בתלמוד ולמדה יהדות בישיבה המסורתית בירושלים ובמכון פרדס. עלתה ארצה ב-2010. כיום שוהה, זמנית, בשבדיה עם בעלה, המשמש רב בקהילת גוטנברג, ועובדת כסופרת סת"ם. לברי-ישראלי גדלה במשפחה של אמנים, אבל מעולם לא עברה הכשרה אקדמית באמנות. בזמן לימודיה באוניברסיטה, החלה לצייר קומיקס לתלמוד, כאמצעי לזכירת החומר הנלמד. למרות שעניינה בצד ההלכתי שבתלמוד, הרי שאיוריה מלווים ברובם את קטעי האגדה שבו. התהליך מתחיל בעיון בטקסט ובחירת דימוי מרכזי וסיפור שאפשר לספר בעמוד אחד. ציוריה משמשים פרשנות, מתוך ידיעה ברורה שפרטים רבים לא ייכללו בהם. הציורים נעשים בעט, דיו וצבע מים שחור, במחברת 14.8 x 21 ס"מ. כל המובאות מן התלמוד בשפה האנגלית לקוחות מתרגום סונסינו. לעתים קרובות בוחרת האמנית דווקא את הסיפורים התמוהים, האנושיים ולעתים אף הביזאריים שבתלמוד. רצונה "שיכירו את הדמיון היפה והאינטנסיבי של הגמרא, לא רק כסוגיות הלכתיות מרשימות אלא כחומר חשוב, שבמבט ראשון עשוי להיראות זר לדרך המחשבה המודרנית שלנו". את כל זה היא עושה מתוך רחשי אהבה וכבוד עצומים לטקסט. הטקסט משמש את לברי-ישראלי כקרש-קפיצה לדיון בנושאים חברתיים של התקופה. בהקשר של היחסים המורכבים שבין בעל תשובה להוריו היא מביאה את הדברים הבאים שבמסכת ברכות: מרגלא בפומיה דרבא (=דבר מורגל בפיו של רבא): תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין שנאמר (תהלים קי"א, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. (ברכות יז ע"א) לברי-ישראלי מציירת לטקסט זה אם נסערת, שבנה, בעל תשובה טרי, העיף זה עתה קערה של מרק ברוקולי שאמו הכינה לו, מחשש שלא שטפה כראוי את הירק ונותרו בו חרקים, ויוצא שהמרק אינו כשר ואסור באכילה. ב-2008 הלך והחריף משבר הגיור בארץ סביב חקיקה בנוגע לסמכות רבנים לערוך גיור שיוכר על ידי כל הזרמים ביהדות. בתגובה ציירה לברי-ישראלי דיוקן של אבטליון, מחכמי התלמוד במאה הראשונה, שהיה גר, כשהוא שותה "מי סוטה" - מים מרים שהכהן היה משקה בהם אשה הנחשדת בניאוף, כדי לשפוט אם חטאה או לא. בציור, אבטליון שותה מן המים המרים שאמורים לבדוק אם הוא באמת יהודי. האנכרוניזמים בציורים מהווים יסוד חשוב בעבודותיה של יונה. הדמויות לבושות בפרטי אופנה מודרניים, מחולצות טריקו ועד חליפות, ורבא אפילו לובש סינר תחרה. החכמים מדברים בטלפון ומייצגים חברה רב-גזעית (מה שנכון מבחינה היסטורית, לדברי האמנית). חכמי התלמוד בציורים הם ברובם חסרי זקן, כי כך האמנית זוכרת את המורים שלה, שהיא רוחשת להם כבוד רב. אומרת האמנית: "קומיקס מסוגלים להכניס לך אגרוף בפרצוף עם מסר או רגש כלשהו, ובכל זאת אתה נשאר בתחושה שזה נעשה בעדינות; מיטשטש הקו בין המפורש למובלע". האמנית בחרה להעביר את רעיונותיה באמצעות הקומיקס, מדיום בעל דימוי תרבותי "נמוך"- בניגוד מוחלט לדימוי ה"גבוה" האליטיסטי שדבק בלימוד התלמוד, השמור לגברים אינטלקטואליים, והכתוב בשפה זרה ואזוטרית. יש כאן ניסיון פוסט-מודרני לבטל את ההבחנה בין "גבוה" ל"נמוך" ולהציע למבקר הצצה מרתקת אל עולם התלמוד. אוצרת: דבורה ליס מיקום - משכן לאמנות עין חרוד זמנים - 06/12/2013 עד ה-30/04/2014 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||