אמנות יהודית באור עכשווי - חנוכה 2013 / סינמטק ירושלים

בתערוכה מציגים זה לצד זה אמנים ילידי הארץ ואמנים עולים מאתיופיה, צרפת ומדינות חבר העמים לשעבר. חלק מהאמנים המשתתפים דתיים וחלקם חילונים והמשותף לכולם הוא אהבה למסורת ולמורשת היהודית שבאה לידי בטוי בעבודות יודאיקה, ציורי חופה יהודית, שבת וחג, שבעת המינים, ירושלים וספורי התנ"ך.

שמות האמנים: אהובה קליין, אורית מרטין, אורנה רחל וינר, אלדד תרקה, אילן רוקח, אלכסנדר גנלין, אנה גנלין, אני קונפורטי, אסתר פומרניץ, גדעון אגז'ה, גלינה קורוב כהן, דבי שפריר-קרת, דגה פדר, דורית גור, דנה יוסף, דרורית סן, הודיאל אפריאט, ז'ק וינונסקה, חדווה ירדני, חיים שיינס, חני מרגלית, יהושע לנדאו, ירדנה ניסימיאן, מיכל וורקה, מירי סוסנה, מלכה ירחי-פרטוש, מרק רוט, משה הימיין, משה טרקה, נטלי גרוסמן, נטליה ברברניק, ניצה נער, נעמי עשת-רוזנצויג, עדי לב, רות ברין, רחל טוקר-שיינס, שפרה ברוך ז"ל. אוצרת: נעמי עשת-רוזנצויג

שעות ביקור בתערוכה: ימים א-ה 16:00-21:30 ימי ו: 9:30-15:30 מוצ"ש - 21:30 ובשעות פעילות הסינמטק

כל אמן נושא עימו את מורשתו האישית, אותה הוא מביא לידי בטוי באמנותו הייחודית והמקורית. גיוון עבודות האמנות יוצר תערוכה רבגונית, מקורית, עשירה, צבעונית, שמחה ומרתקת. בתערוכה מוצגים ציורים, צילומים וכן עבודות שנעשו בטכניקה מיוחדת וייחודית. קבוצת אמנים צעירים בני העדה האתיופית מציגה אמנות חדשה ומקורית ששואבת את מקורותיה מהאמנות העממית של העדה. הדבר בא לידי בטוי בצבעוניות המיוחדת ובמוטיבים מסורתיים.

ההשראה לעבודותיו המרתקות של האמן אלדד טרקה נלקחו משילוב של הצבעוניות האתיופית וקעקועי שבט המאורים בניו זילנד. אלעד שראה קשר בין קעקועי שבט המאורים וקעקועי צוואר הנשים האתיופיות, יצר קעקועים משלו שמתחברים לשני השבטים. האסתטיקה בעבודותיו לקוחה מצבעי הדגל האתיופי: ירוק, צהוב, אדום ורקמת הזהב המסורתית שהשימוש בה נעשה על מנת לתת מראה עשיר. הצבעים החומים מבטאים את האדמה. מקור ההשראה והחשיפה לאמנות של אחיו, האמן משה תרקה, היה הבית האתיופי. הצורך ליצור נבע ממקום טבעי ובא לידי בטוי בפתוח טכניקות ושימוש בחומרים מגוונים.

האמנית דגה פדר מציירת את המסע מאתיופיה לארץ ישראל וכן מוטיבים של נשים לבושות בלבוש הלבן המסורתי עם הרקמה העשירה והצבעונית.

האמנים דנה יוסף, מיכל וורקה וגדעון אגז'ה מתעדים ברגישות ובכשרון דמויות של בני הקהילה בצילום, וציור בצבעי מים ואקריליק. גדעון מתעד בצילום רגעי חיים יומיומיים שהוא מבקש להקפיא ולנצור. עולם הולך ונעלם, זכרונות מילדותו באתיופיה געגועים לעבר, לילדות מאושרת בטבע, לתמימות ולאהבת החיים. הנושאים החברתיים באים לידי בטוי בציוריה של דנה יוסף, שמצייירת בכשרון רב דמויות מהקהילה. ציור הילדה התמימה שמבטה מבטא תחושת חוסר ודאות, צוייר ביום בו נערך דיון בבימ"ש עליון בעניין הנסיך החטוף. האשה היפיפיה היא טאהוניה שהשכילה להשתמש בכלים שעמדו לרשותה, בחשיפה התקשורתית, להעלאת המודעות והדיון הציבורי בבעית הגזענות. דנה מעבירה תחושות ורגשות באמצעות הבעות פנים או מבט עיניים. כל דיוקן מבטא סיפור המצוייר בכשרון רב.

שימוש בכתב העברי מוצאים בעבודת האמניות דבי שפריר-קרת, דרורית סן, דורית גור מירי סוסנה ורות ברין. לאותיות ולשפה העברית, המהוות מוטיב מרכזי באמנות היהודית, מיוחסות סגולות רחבות היקף. רוב עבודותיה של דורית גור מאופיינות ביצירת תלת מימד וכיתוב טקסטים ביד חופשית מן התנ"ך והמקורות. היא משלבת בעבודותיה בין הצבעים החזקים והמודרניים לבין הכיתוב בצבעי זהב וברונזה עתיקים, שילוב שיוצר סוג של יודאיקה עכשווית ומודרנית. עבודות מרתקות ויחודיות מציגה האמנית רות ברין. תהליך עבודתה מתחיל בליקוט ומיון צמחים, שעוברים תהליך מורכב של בישול, טחינה, פירוק החומר לסיבים, צביעה והפקת נייר בתהליך של העלאת הסיבים על רשתות. בדרך זו מופק חומר חדש, ממנו מתהוות קומפוזיציות המורכבות ממסות במרקמים שונים עם טקסטים תנ"כיים. ה

תנ"ך היה מאז ומתמיד מקור השראה לאמנים רבים בעולם, יהודים וכאלה שאינם. גם כיום, משמשים ספורי התנ"ך מקור השראה לאמנים הישראלים, שנימנים על הזרם הדתי והחילוני. לדוגמא, האמנים אהובה קליין, מירי סוסנה, נעמי עשת-רוזנצויג ושפרה ברוך. חתונה מסמלת את הברית בין עם ישראל לבורא עולם ובין בעל לאשתו. החופה היהודית מתקשרת למוטיב ירושלים כהגשמת השאיפה לגאולה עתידית שמגולמת בערך המרכזי באמנות היהודית - ירושלים.

האמן הירושלמי ז'ק וינונסקה שמתעד בציוריו את העיר הוא חי, באהבה רבה ולעתים בהומור, מצייר חופות וזוגות על רקע ירושלים. חופות וזוגות מציירים גם האמנים: אורנה רחל וינר, דרורית סן, עדי לב, נעמי עשת רוזנצויג ונטליה ברברניק.

גלינה קורוב-כהן מציירת את הכלה התימניה נשים וזוגות על רקע מוטיבים אורינטאלים, אליהם נחשפה כשעלתה לישראל מאוקראינה. האמנית אוהבת לבוש מסורתי ומרבה להשתמש במוטיבים מזרחים בציוריה הדקורטיבים. מוטיבים אורינטאליים ודקורטיבים מופעים גם בציור של נעמי עשת- רוזנצויג בצד רימונים וגפן. ירושלים שמסמלת את הנצח, הגאולה, הבטחון והאמונה מופיעה בציורים רבים.

בתערוכה מוצגים ציורי ירושלים כנושא עצמו, בציורי האמנים: אילן רוקח, דבי שפריר-קרת, חדווה ירדני, נעמי עשת-רוזנצויג, אנה גנלין וסשה גנלין, או כרקע להתרחשות בציורי הודיאל אפריאט, ז'ק וינונסקה וחדווה ירדני. בציור "קומי ירושלים", מתארת האמנית דבי שפריר-קרת את ראשיתה של ירושלים. דוד, הרועה הג'ינג'י הצעיר מתואר בציור. המסגרת המקיפה אותו היא מסגרת מפת ירושלים כפי שהיא מתוארת במפת מדבא. מוטיב ירושלים כמרכז העולם מופיע בציור זה ואף בציורים של אמנים ידועי שם אחרים. חגים ושבתות המסמלים את הרוחניות והקדושה מחד ואת החוקים הסוציאלים מאידך הוא מוטיב חשוב באמנות היהודית.

האמנית אני קונפורטי מציירת בצבעוניות מרהיבה את שולחן השבת ואילו ניצה נער מציירת תרנגול כפרות ונרות שבת וחנוכה. מוטיב האור באמנות היהודית הוא שיקוף האלוהות. אלומת האור מייצגת את האל כישות מופשטת וזוהרת. האמנית אורית מרטין מכנה את עבודותיה בשם סולמות לשמים. ציוריה מנסים לתווך בין הנשמה הפנימית לבין הנצחי, העליון והרוחני. יש בהם רצון עמוק לגעת במושגים כמו - בורא, בריאה, קדושה, עולם עליון ורוחניות - באופן ויזואלי. זוהי אמנות יהודית עכשווית המחפשת לגעת במשמעות החיים באמצעות העינים של הנשמה.

המוטיבים הדומיננטיים ביצירותיה של האמנית חדווה ירדני המשתמשת בשיטת הדקופאז' הם אישה, רימון וירושלים עיר הולדתה. בעבודותיה ניכרת השפעת האמן גוסטב קלימט שבציוריו יש לדמות האשה מקום מרכזי. האשה בציוריה של חדווה נראית ולא נראית, כאילו חולפת על פנינו על קצות האצבעות ומספרת לנו סיפור על רקע ירושלים. חלקה נראית במלואה, חלקה נסתרת וחלקה משתקפת בתוך הציור. כל המוטיבים משתלבים יחד בצבעוניות עזה ושמחה למעין אריג אחד גדול.

האמנית ניצה נער משתמשת בציוריה בסמלים היהודיים (תרנגול כפרות, נרות חנוכה), בהתאם לארוע חדשותי שריגש אותה. התמונה "מנגינת השלהבות" שנוצרה בחנוכה, מביעה שמחה, בקשה, תפילה. שלהבות הנרות נעות בקלילות כמו מוסיקה טובה. תמונת מחאת הספרים באה מתוך אכזבה וכעס על אבדן הערכים. ה

אמנים אילן רוקח, ז'ק וינונסקה ורחל טוקר שיינס מושפעים מהמוזיקה ומהמסורת היהודית ומשתמשים בציוריהם במוטיב המוזיקה היהודית, הכלייזמרים, הנבל והכינור. האמנים יהושע לנדאו ומרק רוט, מביעים בצילום את נקודת השקפתם על היהדות. עבודתיה של הודיאל אפריאט מושפעות מהאמנות המושגית. בעבודותיה היא בוחנת נושאים חברתיים ופוליטים הקשורים לארץ ישראל. מוטיב היונה, ענפי עץ זית ושבעת המינים על רקע מבנים בירושלים, מופיעים בציור "שיר לשלום" של האמנית המיחלת לדו שיח והבנה בין העמים.

מוטיב שבעת המינים מופיע גם בציורי אורנה רחל וינר, אסתר פומרינץ, חני מרגלית, ונעמי עשת-רוזנצויג. האמנות היהודית מזוהה עם ערכים וסמלים הקשורים לדת ולתרבות היהודית. נטלי גרוסמן משתמשת בסמלים אלה, בסגנון ריאליסטי מופשט וסגנון פורמאלי.

בציור אמונה בולט אחד מסמלי היהדות: המנורה, שמופיע גם בציורה של ירדנה ניסימיאן. בתי כנסת מופיעים בציורי האמנים אני קונפורטי וחיים שיינס.

עבודות אלה ועוד רבות אחרות מוצגות בסינמטק ירושלים. כולכם מוזמנים להנות מחגיגה של אור וצבע בחנוכה 2013, מול חומות העיר העתיקה. להתראות!