התערוכה "וריאציות על ריקוד" בסדנה לאמנות ביבנה מציגה מגוון מפגשים של האמנות הפלסטית עם אמנות המחול. אמנים שונים מגיבים, כל אחד בדרכו, על האניגמאטיות והחיוניות של המחול באמצעות חקר הגוף התנועה והמרחב, בהקפאת התנועה וההתרחשות.
הדימויים החזותיים שמפיק הגוף במחול המודרני – השפה האסתטית הנוצרת על הבמה, הדיסהרמוניה הבוראת הרמוניה חדשה, האנרגטיות, ההתכתבות עם אמנויות ומדיומים למיניהם ועם מסורות העבר, מהווים מקור השראה לאמנים רבים.
התערוכה היא מסע קאמרי בעקבות המחול, המעניק הזדמנות להתבוננות אחרת בגוף האדם וסביבתו. היא מציעה אינטרפרטציות שונות לריקוד ולתנועה באמצעות תצלומים, קולאז'ים, ציורים, אובייקטים ועבודות וידיאו. יש בה מפגשים עם דמויות וסצינות מחול, חומרים אוטוביוגרפיים, מחוות אמנותיות לאמני העבר (דגא ומאטיס), והתכתבות עם מסורת המזרח ותרבותו.
חלק מהעבודות הוצגו בעבר, בהקשרים שונים, בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות. יצירת הקבץ זה מאפשרת התבוננות מחודשת בעבודות בתוך קונטקסט אחר.

בשנים האחרונות הוצגו לא מעט תערוכות העוסקות במחול. שתי תערוכות גדולות מיצירות הבאלט של דגא הוצגו ב-2011: "הרקדניות של דגא ליד הבר: פוינט וקונטרפונקט" במוזיאון לאמנות "פיליפס קולקשן" בוושינגטון התמקדה בחיים מאחורי הקלעים; "דגא והבאלט: לצייר תנועה", באקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון, התרכזה בבחינה הוורסטילית והמדוקדקת של האמן בגוף האדם בתנועה.
דגא מצא משמעות עמוקה בחיים שלמעשה עיקרם הוא החזרות. הוא בחר להציג את הבאלט בעירומו, כצורת אמנות שמהותה הכנו?ת, המתנה, התאוששות, עייפות והסחת-דעת.
הבאלט נתפס כאמנות האידיאל, אבל דגא מראה שוב ושוב את המאמץ האנושי הכרוך בחתירה לעבר אידיאל זה. כיוון שהוקיר את הריקוד הן כמדע והן כאמנות, הוא לא נלאה מלחשוף בחריפות את פרטי הפרטים של הטכניקה בד בבד עם היופי הנשגב של ההרמוניה הגופנית.

התערוכה "לרקוד את החיים" (Danser Sa Vie), ב-2011 במרכז פומפידו בפריז, הקיפה יותר ממאה שנות יצירה סביב נקודות המפגש בין אמנות חזותית לבין המחול – מראשית המאה שעברה ועד ימינו – ומיגוון הזוויות המוצגות בה מרחיב את ספקטרום ההתבוננות בגוף. היא חולקה לקטגוריות: ריקוד כביטוי אישי, ריקוד ואבסטרקט, ריקוד ומיצג (כפרפורמנס), ולתת-קטגוריות: ריקוד חופשי, ריקוד בטבע, ריקוד אקספרסיוניסטי – הגוף בטראנס, מריקוד אקספרסיבי לריקוד תיאטרלי (ריקוד בהצגות, פינה באוש), מן הבאלט בקולנוע לציור אבסטרקט, ריקוד כגיאומטריה של התנועה וצורות נוספות של מחול.
לצד ציורים ורישומים הוצגו במרכז פומפידו גם חומרים דוקומנטריים ותלבושות (חלקם נדירים), המתעדים שיתופי-פעולה ייחודיים של כוריאוגרפיה, מוסיקה ואמנות פלסטית; ציירים כפיקאסו ודה קיריקו למשל, השתתפו בתפאורה ובתלבושות במופעי הבאלה רוס ( Ballet Russe 1929-1909) שחוללו מהפכה במחול. מנהלה המיתולוגי של הלהקה, סרגיי דיאגילב, כינס סביבו את מיטב אמני התקופה – כוריאוגרפים כמו פוקן, מאסן ובאלאנשין, שיצרו מחולות למוסיקה של דביסי וסטרווינסקי.
יצירות חדשות הוצגו לצד יצירות מדורות קודמים, כמחווה לשיתופי-הפעולה בין כוריאוגרפים לאמנים חזותיים, בתצוגה שמסמנת אנאלוגיות ומעוררת הדים.

התערוכה שלפנינו מאפשרת הצצה עכשווית אל הסצינה המקומית – חלק מהאמנים עושה שימוש בהיבט אוטוביוגרפי, חלק מקבל השראה מן המחול ומפתח רעיונות משלו, בעוד אחרים בודקים את גבולות הצורה והמחול, המשמש להם כמילון צורני. ציטוטים של האמנים המשולבים בתערוכה זורקים אור על חלק מאינספור הגישות השונות לנושא.

אירית לוין, אוצרת

*המידע על התערוכות של דגא נשען על כתבה שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס" בשנת 2011.

המידע על התערוכה בפומפידו מתבסס על קטלוג התערוכה, ועל כתבה שהתפרסמה ב"לה מונד" בשנת 2012.

דואני 25, יבנה