זמן עיר / הגלריה לאמנות, בית יגאל אלון, גינוסר

חנה סקל - "עוד חוזר הניגון" איוון הלמריך - זמן עיר. חנה סקל ואיוון הלמריך מתבוננות סביבן ומתארות באמצעים שונים את המקום בו הן חיות; את האנשים המקיפים אותן; את ההתרחשויות להן היו עדות במציאות או שנחשפו אליהן באמצעות צילומים. הן מעלות תמונות חיות בהן לוקחים חלק אנשים שחיו בעבר או חיים כיום בסביבתן, מספרות ביצירתן אודות חוויות אנושיות, אפיזודות מקומיות ותופעות חברתיות בקרב הקהילה שבתוכה הן פועלות.
כל אחת מהן יוצרת בחומרים, בטכניקה ובסגנון האופייניים לה. חנה, בת קיבוץ בית השיטה, מפסלת בעצים וקרשים ששימשו בעבר לתעשייה ונושאים את עקבות הזמן; איוון, תושבת העיר חיפה, רושמת ומציירת על כל חומר-מצע שנקרה על דרכה - ניירות, בדים, עצים ועוד. צפייה בדופק הפועם של שתי קהילות שונות, באמצעות שתי יוצרות שמתמקדות באישי ובאנושי.
חנה סקל, כמי שנולדה וחיה בקיבוץ עד היום, נוברת בצילומים מארכיון קיבוץ בית השיטה. בשנים האחרונות היא עוסקת בקבוצות, בעיקר אלה שהארכיון זימן לה תמונות מחייהם הפעלתנים בתקופת הקמת הקיבוץ. ברור לה שיצירת קבוצה נובעת מהצורך האנושי להתקבץ, לממש מטרה שאדם יחיד אינו יכול לבצע. כדבריה: "כבת קיבוץ שגדלה בקבוצה של ילדים מלידה ועד סוף י"ב, אני עצמי מוצר של קבוצה. החוויות והזיכרונות, הטובים והקשים, טבועים בי". היא חוצבת בעץ את הפעילויות אותן נהג דור המייסדים לקיים, עוקבת באמצעות המיפסלת אחר התכנים שמילאו את חייהם ומהרהרת תוך כדי תיבלוט על היחסים בין חברי הקבוצה כפי שמשתקפים בצילומים הישנים. באמצעות 'פיסול קטן' בעץ היא משחזרת תמונות מרגשות מחיי הקהילה הקיבוצית ובהן טיולים, ערבי שירה, ריקודים, עבודות בשדה ועוד ועוד.
איוון הלמריך עלתה משבדיה בגיל 21 כדי ללמוד בבצלאל ונשארה כאן. מתגוררת כיום בדירה קטנה בשכונת הדר בחיפה וסביבת מגוריה מהווה כבר שנים רבות את הבית והקהילה, וגם את הנושא המרכזי לעבודתה בשנים האחרונות. היא רושמת ומצלמת את המראות, אינה מתעניינת בתיעוד אלא מציירת את התרשמותה ואת הקסם שמשרים עליה המרחב האורבני והאנשים המאכלסים אותו; את האווירה העמלנית של הרחוב - שחלק ממנו הפך לאתר בניה רועש ופועם - ובעיקר את העוברים והשבים, התלמידים והפועלים, העולים החדשים והתושבים הוותיקים, קהל מורכב וססגוני המקנה את הצבע והמקצב לחייה בעיר. ההתבוננות הקבועה שהופכת בידיה לקווים וכתמי צבע, הפכה אותה לחלק מן ההתרחשות, שותפה דרוכה וקשובה לפעימות העיר וציירת שחשה קירבה אל האנשים שמהם חששה והתרחקה בעבר.
נאוה הראל שושני אוצרת התערוכה