דיוקן – שלי, שלך – והשתקפות

"אני רואה אותך דרכי

אני שקופה ורואה בעדי

אותך איני רואה דרכי

אני רואה אותי בך אותי

איני יודעת בדיוק שזאת אני..."

(יונה וולך)



אם נבקש להרחיב את שם התערוכה ניתן יהיה לומר זאת כך: דיוקן שלי או שלך זו תמיד השתקפות. זו תמצית התערוכה ,בכך היא עוסקת דרך נקודת המבט השונות של האמנים כפי שנבחרו בתהליך האוצרות.



"כל אחד מאתנו הוא כל אחד אחר כמעט"(יונה וולך) ובדומה לכך "כמים הפנים לפנים כן לב אדם לאדם" (משלי). מסביר הפרשן, מים זכים משקפים את הדמות שמסתכלת בהם כמו ראי, אפילו שבמים עצמם לא חל שום שינוי. וכמו שהמסתכל במים רואה את דמות עצמו, כך משקף לנו האדם שעומד מולנו לנו את עצמנו. אחת הפרשנויות שמקבלת חיזוק גם מהאגף הפסיכולוגי היא שאנו מייחסים לזולתנו את מה שאנו יודעים על עצמינו ידיעה שאינה מודעת. הזולת מעורר בנו את היכולת לראות את מעמקי הנפש החבויה של עצמנו ולפיכך אמרו גם חז"ל ש"כל הפוסל במומו פוסל", או כפי שהסביר זאת ר' יעקב יוסף מפולנאה: "איזהו חכם הלומד מכל אדם, משל המסתכל במראה יודע חסרונו וכו' כך ברואה חסרון זולתו יודע שיש בו שמץ מנהו". כמו שאומרת וולך "ברב העמוק הזה שבו אתה מוצא את עצמך".

וולך כמשוררת מעלה הגיגים אלה מתוך החשיבה האינטואיטיבית שמאפיינת משוררים, אלה שמעלים חכמה פילוסופית במדרגות השפה שעליהם מטפסים תכני הנפש. שהרי "האות היא המשענת של המילה" (לאקאן). בתערוכה הנוכחית אנו מתמקדים בדיוקן; ציורי דיוקן, דיוקן עצמי, דיוקן של האחר, דיוקן של אחרים וצורות שונות של השתקפות. האמנים בוחנים מצבים אלה כל אחד בדרכו. מופע של הדיוקנאות בתערוכה זו מבטא התייחסות אישית של כל אמן אל עצמו, לזולתו, לפנים במובנים של פנים וחוץ, של ה'עצמי' וה 'אחר' ובוחן את נקודות ההשקה ביניהם. העיסוק בשאלת הדיוקן, כאן, באופן שבה הצגנו אותה, מרחיבה את התובנה ואת משמעויות העומק שמתלוות לנושא זה. הדיון באמצעים הוויזואליים – חומר, צורה, מצע, ציור, פסל, מיצב מחוללים ידע חדש ונוסף, שמוגדר כ 'ידיעה אסתטית' ( אייזנר).

דומה שמאז ימי הביניים, עת יצא האמן מאלמוניותו, הוא טוען לזכותו להיות הנושא המרכזי של יצירתו הוא. אכן ציור דיוקן עצמי, הפך להיות מסורת שמתחדשת מדי תקופה באמנות המערב וזוכה לטיפול מקורי גם באמנות העכשווית. ציור באשר הוא לעולם יהיה בבחינת סיסמוגרף של הנפש, שהרי אנו טוענים שכל ציור הוא דיוקן עצמי. גם כאשר הצייר מתבונן בטבע דומם, או בציור נוף, הוא מספר משהו על יוצרו. יהא אם כן בבחינת דיוקן עצמי, שהרי הציור נושא עמו את המטענים הסובייקטיביים של הצייר, את עולמו הנפשי הפנימי ובא לידי ביטוי בכתב היד האישי שלו, ובפרשנות שלו את המציאות שעליה הוא מתבונן.

'העצמי' של האמן נמצא באופן גלוי חשוף ומוצהר כאשר הוא מכריז על ציורו כדיוקן עצמי וגם כאשר אין הוא מכריז על כך או לחילופין מציע ציוריי דיוקן של זולת אחר. העיסוק בזולת, כפי שרמזנו למעלה, מתכתב עם הרעיון הפסיכולוגי המדבר על 'זולת עצמי' (קוהוט) או 'העצמי האחר' (לאקאן).

בתערוכה הנוכחית אנו מבקשים לבדוק את הווריאציות השונות של דיוקן בין אם הוא שלי, או שלך, וכיצד אלה משקפים את אלה או משתקפים אלה באלה. אנו מבקשים לבחון מהו מכלול המשמעות והתוכן שמתקבלים מתוך מפגש זה. ההנחה שלנו בתערוכה זו אומרת שהאובייקט האמנותי, בין אם הוא הדיוקן העצמי המפורש של הצייר ובין אם הוא דיוקן של זולת, הופך להיות עוד סוג של מראה משקפת. ואילו המפגש ביניהם כאן כאובייקטים אמנותיים, גם הם עוד סוג של השתקפות ושל הרחבת השיח.

ד"ר נורית צדרבוים – יוצרת, אוצרת וחוקרת רב תחומית

הגלריה של נירל'ה בבית לחם הגלילית.

אירוע הפתיחה ישלב מפגש חגיגי לציון פתיחת התערוכה ובהמשכו יתנהל רב שיח בין האמנים בהנחיית האוצרת - יוצרת ד"ר נורית צדרבוים