ירח קציר / בית האמנים ע"ש זריצקי תל אביב

תערוכת היחיד "ירח קציר" של האמנית הילה ליזר בג'ה מורכבת ממיצב פיסולי מרכזי, רישום קיר ועבודת וידאו. "ירח מלא של סתיו - סובב את הבריכה, וגם הלילה חלף".

המונח "ירח קציר" (Harvest Moon), ששורשיו ככל הנראה ב'אמריקנים הילידים', מתייחס להופעתו של סהר מלא בראשית עונת הסתיו, תכופות במקביל ל"נקודת השיוויון", במהלכה שעות האור זהות לשעות החושך ביממה. ירח הקציר, אשר הקביל לתקופת שיא התבואה, איפשר לפועלי השדה לעבוד גם עם רדת הליל, הודות לאור שנמסך עליהם ממעל.

הירח המלא בשיר ההאיקו של מצואו באשו, מסמן את תקופת הסתיו, ומשרטט בדימיון הקוראים את מראהו של כדור מושלם בצורתו, הסובב את הבריכה, או הניצב במרום כתפאורה לשיטוט לילי של הכותב. ניתן כמעט לצייר את השתקפות הפנס העצום במים, כבמעשיית חכמי חלם אשר ניסו ללכוד את הכוכב בעזרת דלי. הקפת הבריכה נשתרכה, אם על ידי הירח הזולג לאיטו, ואם בשל נדודי שינה של הכותב, אשר ודאי לוו בהרהורי התפעמות מיופי הלבנה, עד שהלילה תם ועימו השיר. "עננים פה, שם מביאים מנוחה מן הירח המלא" הסהר כה מכשף בנוכחותו, עד כי בואם המעיב לעתים של העננים, מאפשר דווקא הפוגה לצופה בו.

התבוננות בירח מביאה עימה מחשבות המפליגות הרחק מעבר למקום ולזמן הקיימים. היא נושאת את האדם לעבר קיום מופשט, בלתי נתפס, קדמוני. היא מנתצת גבולות גיאוגרפיים, וקושרת את כלל המרחב הקרקעי למקשה מוצקה, לעומת התהום הפעורה ממעל, שאין לה התחלה ולא סוף. בוא העננים חוסם את היבלעות הצפייה וההרהור, מקרב את הצופה בחזרה למקום יושבו, מחזירו למציאות. יש בכך גורם מאזן, המאפשר מחשבות מרחיקות נדוד, ומנגד מאפס את ההוגה עם מציאות חייו. הפסל הניצב במרכז חלל התערוכה, מתווה את גבולותיה של בריכה או שלולית, העוטפת בדפנותיה קוי מתאר היוצרים שרטוט של בית. זהו בית גנרי, הנפוץ בציורי ילדים בשל צורתו הפשוטה והקלה לזיהוי.

מזה מספר שנים שליזר בג'ה חגה סביב דימוי זה אך באופיו הפרגמנטרי, זה שלעולם אינו יציב ושאינו ניתן לאיכלוס. זהו בית העשוי מוטות ברזל, השכיחים באתרי בניה לצורך יציקת בטון לרצפות ומדרגות, והעשויים להידמות כאן לשדה שיבולים או חישת קנים. כמי שבילתה בילדותה תכופות באתרים אלה ובסביבת פועלי ריתוך ויציקה, נטועה האמנית היטב בעולם החומרי והמושגי של הבית ואופני הקמתו. אולם נדמה כי פסלה מסרב "להתביית", כמעט ודוקר את המתבונן בו, כקיפוד המקשיח את קוציו. המוטות נישאים מעלה, מתחרים עם גובהו של הסובב אותם. קוים חשופים וחדים של רישום במרחב, מזדקרים מהקרקע כמייחלים להמריא מעבר לגורלם הארצי, הקבור במלט. מעליהם, שכבת בלוני מיילר כסופים נעה בעצלתיים כעננים הקלים במעופם, עגולים ורכים ומכילים, עטויי דוק מנצנץ של הבטחה.

המרחק בין קרובי המשפחה אינו רב, המתכות הקשוחות כמעט ונוגעות בכריות המטאליות במראן, הממשות כמעט ומנפצת את מראית העין, מלאכת הכפיים את האידאה הנכספת. יש והבלונים עשויים להזכיר את פסלי פלדת האל-חלד של ג'ף קונס, אשר הפך את דמויות הכלב והארנב שלו למותגים גורפי מיליונים. תדמית ההצלחה הבינלאומית הנונשלנטית לכאורה, המגולמת ביצירותיו הפוסט-פופיות, הבוהקות בצבעוניותן ובגימורן המושלם, איננה נוגעת במלאכת הריתוך, בפיסול דל-החומר הישראלי. זוהי התגלמותו של הפער בין ה"כאן" הנטוע במקום, הצופה אל ה"שם" ומייחל לתופסו, עד מרחק נגיעה. שמי העננים משתקפים במי האפסיים של האגן, כבזיווג בלתי אפשרי של חומר וחוסר ממשות. זו משאת הנפש הקורסת אל תוך מציאות היום-יום החלודה. זו הלבנה הנתפסת בדלי, אך החומקת מכל אפשרות אחיזה. עבודת הוידאו "דיוקן עצמי בסטודיו", לוכדת את תפנים חלל העבודה של האמנית באמצעות בלון כסוף, זהה לאלה התלויים מעל פסל הבית, המתנודד ברוח ונע סביב צירו. דמותה של האמנית כמעט וחומקת לחלוטין מתיעודה הצילומי, והיא מפציעה רק באופן קלוש, בעוד הרישום השחור עליו היא עומלת, ניצב כשריד לנוכחותה ולמלאכתה הציורית.

פעולת הרישום, הנוכחת גם בחלל התערוכה כטבעת החובקת את קירות החדר, עשויה מכתיבה רפטטיבית ורנדומלית של כתב צורני שהמציאה ליזר בג'ה. זהו נהר של זילופי צבע, כתב סתרים שכמו מתכתב עם נתזיו המנייריסטיים של ג'קסון פולוק, נושא הדגל של המופשט האקספרסיבי. כוכב הרוק הפרוע של האמנות האמריקאית, תועד על ידי הנס נמות' (Namuth, 1950) כשהוא מציג את טכניקת הציור שלו על זכוכית, ומתחתיה מצלמה הממסגרת את פולוק כאדון החולש את כל שטח הקומפוזיציה.

בבואת הסטודיו המשתקפת במראה קמורה, עשויה להזכיר גם את דיוקנו העצמי של הצייר אמנון דוד-ער משנת 2008 (כשלעצמו ציור מחווה לדיוקנו העצמי של אמן המנייריזם האיטלקי, פרמיג'נינו, 1524). חלל העבודה והמגורים של דוד-ער ממסגר את דמותו הישובה של הגבר הצעיר במרכז הציור, כמי שכל עולמו חג סביבו בעת מלאכת היצירה. שני האמנים הללו בחרו בתיעוד של פעולת ציור, או ציור פעולה, המנוגד לחלוטין לזה שבחרה ליזר בג'ה, שנוכחותה הרפאית כמעט ואינה מורגשת כאן, כאילו הציור שלה מתהווה מעצמו. חלל הסטודיו, ומקומה של האמנית בתוכו, מצטיירים כנדיפים, כמי שאינם ניטעים בבטחה במקומם. אם הבלון הכסוף מהדהד זוהר והצלחה, הרי שהאמנית מציגה אותו כמראה מעוותת, של חלום המביט אל המציאות נכוחה. אולם, "ירח קציר" מסמל גם תקופת השלמה, של איסוף התבואה הבשלה. נדמה כי ליזר בג'ה מזקקת תלכיד צורני, המנסח בצלילות שנות חריש יסודי ועמוק. הכמיהה התמזגה עם הקיים, המרחב האישי עדיין מספק הזדמנות לנביטה. - - - - - -- - - - - - - · שני שירי ההאיקו המובאים כאן, מאת המשורר היפני בן המאה ה-17, מצואו באשו (Matsuo Bash? ?? ??). תודה מיוחדת לפרופ' יעקב רז על התרגומים היפים ועל עזרתו האדיבה.