רובד אחר - תערוכת הומאז' לפרידה קאלו / תיאטרון גבעתיים

התערוכה שתוצג במהלך כל חודש יולי בתיאטרון גבעתיים עוסקת במחווה לאמנית המקסיקנית הנודעת: פרידה קאלו.
"... קאלו הסתתרה במהלך חייה מאחורי מסכות רבות. היא אהבה להציג עצמה כאשתו הקטנה של הצייר המפורסם דיייגו ריוורה, כציירת חובבנית ונאיבית וכמקסיקנית טיפוסית, אך מתחת לחזות זו הסתתרה אישיות מורכבת בהרבה. התבוננות מעמיקה ומשולבת בציוריה וביומניה של קאלו, מאפשרת להסיר את המסכות ולחשוף את המשמעויות המורכבות והמרתקות של האמנית, כתביה וסיפור חייה. פרידה קאלו הקדימה את זמנה. ביצירתה היא עסקה בפוליטיקה של זהויות, במיגדר וברב-תרבותיות, שנים לפני שמושגים אלה הפכו למילות צופן שכיחות ואופנתיות. היא הבינה בטרם עת שהזהות איננה קבועה, אלא משתנה, מומצאת חמקמקה ורבת פנים. באמצעות אמנותה היא הציגה עצמה כיישות מתהווה, רבת רבדים ועתירת סתירות, כגוף וכנפש, כבת של מהגר יהודי, כצבי פצוע וכאלה ההינדואית פרווטי... (ד"ר גנית אנקורי מתוך ההקדמה לביוגרפיה של פרידה קאלו, 2003).
אחד עשר אמנים ישראליים, ביניהם צלמים, ציירים ופסלים, מתייחסים להיבטים השונים של יצירתה מהזוית האישית שלהם. הצלמים: עידו רוזנטל ורנטה ריבקין גל עוסקים בנושא הגוף, שלמותו או מגבלויותיו בהקשר לאידיאל היופי באמנות ובדיוקן הנשי המתכתב עם הדיוקן העצמי של פרידה קאלו. תמר רכטר, בציורי הדיוקנאות העצמיים שלה ובדיוקן של פרידה קאלו , פרי מכחולה, אף היא יוצרת דיאלוג בנושא זה.
תמר נחשון משלבת את הדימויים מיצירתה של פרידה קאלו עם דיוקנאות עצמיים שלה וכך נוצרים דיוקנאות המורכבים מהשתקפויות של אובייקטים בתוך ציוריה של קאלו בפניה של האמנית. רעות טרוים ברישומים ובפסלים שלה, מתייחסת לנפש הכלואה בגוף כבול ואילו בתיה גזית בדמוית המפוסלות שלה מזדהה עם התשוקה לחיים והחיוניות של רוחה של פרדו, למרות הקשיים הפיסיים איתם נאלצה להתמודד.
עבודותיהם הסמבוליות של איתי אלטשולר ושל ציפורה רונן ז"ל, עזות המבע והצבע מתייחסות להיבט המיסטי הרוחני. ציפורה רונן, ילידת מקסיקו ואיתי אלטשולר ששהה במקסיקו תקופה ארוכה, יונקים את הרוח המיסטית האופפת כל דבר במקסיקו והצבעוניות העזה, כמו גם הסגנון הפנטסטי והחושני בעבודותיהם מתכתבים עם יצירותיה של קאלו ושל יוצרים מקסיקאים נוספים.
תמנע מוסט מביעה גם היא את היסוד המיסטי ביצירותיה שבהם מתוארות ההיבטים השונים של הנשיות: דמות האשה הרוחנית, הנביאה, מחד ודמות האשה החושנית, הארצית מנגד. ריבוי פניה של הנשיות מופיעים גם בציוריהן של תמר דן ושל רבקה אייזנשטאדט.
אוצרת התערוכה: איילת אמוראי-בירן
הגלריה העליונה של תיאטרון גבעתיים, רח' רמז 40, פתוח מדי יום בין 10.00 – 17.00 ובשעות המופעים.