פתיחה: יום ד' 10/7 שעה 20:00

בשנת 1995 התאבד אביה של האמנית סמדר לומניץ, והותיר אחריו מכתב פרידה. בתערוכה, סמדר מתחקה אחר דמותו באמצעות קידוד ומשחק, פירוק ובנייה, תוך שימוש בכלי מדיה שונים (דיגיטליים וחומריים). מסע החוקר את דמותו, מסריו, ומורשתו. סמדר חוקרת את שורשיו הגרמניים, וסוד זהותו שהתגלה אחרי מותו. רצח, התאבדות ואלימות במשפחה כחלק מההיסטוריה המשפחתית. תוך שהיא מבקשת גם לבחון אם יש מרכיב תורשתי בנטייה הזו אל המוות.

"בקיץ 1995 ירה אבי בעצמו והותיר פתק פרידה ובו חמש מילים, ביניהן "אהבה" ו"מצטער". בהלווייתו בה היה כרוך בתכריכים לבנים, דימם ראשו וחשף את מעשהו.  היה זה יום חם ועל קצה קודקודו הופיע כתם דם שהלך והתרחב עד שהיה ממש גדול... אף אחד לא אמר מילה. אבי ירה בראשו דרך פיו וכנראה שדימם כי הפשירה גופתו כשיצא מהקירור... אבי היה נפקד נוכח כשחי. ומשמת, נוכחותו התעצמה מאוד". (סמדר לומניץ).

במשך מספר שנים טרחה סמדר לומניץ על בניית תערוכה זו ובחרה להציגה בחלל אלטרנטיבי, בביתה המשמש גם כסטודיו. חלל בעל משמעות סמלית בהקשר לבית האב.

התערוכה כמיצב רב תחומי: עבודת סאונד, סרטון אנימציית תלת ממד, עבודות מחשב, רישומים, קליגרפיה, ציורי אקריליק על בד בשילוב טכניקה מעורבת (עיסת נייר, קפה), עבודות נייר, ואובייקט.

בתערוכה יוצגו כ-30 עבודות והיא תתפרס על כל חלל הבית. התערוכה פורשת תהליך חקירה ואופני קידוד שונים למכתב הפרידה שהשאיר האב לפני מותו, קידודים וויזואליים וטקסטואליים. באמצעות דימויים שונים, סמדר חוקרת את קידוד מכתב הפרידה, מפרקת ובונה. מקשרת בין דימוי למילה, שכן הם שלובים יחד במראות האחרונים שהותיר, "צילמתי את חדרו על סימניו אחרי התאבדותו"(ס.ל).

*בא מאב – חמש האותיות המתחילות את המילים שהותיר האב.

הפיענוח מוצג ברישומים בעבודות קטנות על נייר, בעבודות עשירות בטקסטורה על בד, וכן בעבודת סאונד בה נשמעת שירתה של סמדר "מצאתי עורב נאה בבטן האבא", זו היא אנגרמה של עשרים האותיות של מכתב הפרידה בו היה כתוב:

בנות

אני מצטער

באהבה

אבא

לעבודת הסאונד מתלווה סרטון אנימציה בתלת ממד בו נראה חרק מעופף בעל כנפי שורשים סבוכים - דמות האב.

"בירכתיים יושב סיפורו של קפקא – "הגלגול". מראה אבי השתנה מאוד בעקבות מחלת עור קשה "פמפיגוס וולגריס", בשל מינון גבוה מאוד של קורטיזונים התמוטטו חוליותיו ובטנו התנפחה. דמותו מוצגת ברגליים דקות וארוכות, איבר מינו מבצבץ בין רגליו, כחרק. (כאשר מראהו של אבי השתנה רציתי להביא לו את הסיפור "הגלגול" ואבי הזדעזע, "מניאק" הוא קרא לקפקא)" (ס.ל)

בסרטון, החרק נכנס לצומת הביתי, יוצא וחוזר חלילה. זו אנימציה שאינה לפי חוקי הטבע, החרק כמו מרחף דואה על גבי רוח רגליו קפואות וגם גופו רק ראשו נע קצת...הדימויים המוצגים בסרטון גם הם לקוחים מתוך קידוד המכתב. ביניהם:  ב-בית,  נ- נדנדה ו- ורד  ת- תמרור, וכן הלאה. עוד ביניהם: טלפון, מכונית, ילדה לבושה בחזייה, ותמרור עליו כתוב: "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש", האלמנטים הללו חוזרים ונשנים באופנים שונים בעבודות נוספות.

האב שהיה שוטר תנועה אדוק בתפקידו, היה קפדן בענייני חוק, יקה ממוצא גרמני. חשיבות והערכה רבה היתה לגביו לענייני סדר, שמירת החוקים, הירארכיה, כוחניות ועמדת כוח. בהקשר לכך מוצגות עבודות בהן ישנה התייחסות להצדעה ולסמל הכוכב, הנמצא במדי השוטר.

"אמא מתלוננת בזמן שאבא אוכל, ואבא מנסה להשתיק אותה, היא לא שותקת, ואבא מסובב לה את היד אחרי הגב, אחר כך היא ממשיכה להתלונן והוא חונק אותה...לסיום מניח את האקדח על רקתה" (ס.ל).

האלימות הפיזית והנפשית נוכחת בעבודות באופן ישיר או עקיף. וכן בקטעי טקסט ישירים ומקוטעים.
אלימות מינית לא היתה בבית, ויחד עם זאת הרי שאין להתעלם מעבודות רבות, בהן מוצג איבר מינו של האב לעתים מלווה בצורת לב בקצהו, וכן ילדה קטנה מאופרת הלובשת חזייה, אקדחים, ברבורים, ורמיזות נוספות אחרות אודות אברי מין נשיים וגבריים, המותקים למשמעות צורנית אחרת.

בין מקבץ עבודות מחשב מבהיקות ומודפסות, לבין רישומים עדינים על נייר צהבהב, לצד העושר הטקסטוראלי וקליגרפיה של קטעי מכתבים שהותיר האב, מוצגת עבודה נוספת – גוויית גור חתול כאובייקט ויזואלי, מעוטרת בורדים יבשים, ומכוסה בצבע ודבק. (גוויית החתול נמצאה במקלט כאשר סמדר הצילה גור חתולים לכוד).

"אבא תמיד אהב חתולים. אבל קצת לפני מותו, בדירה ההיא ברחוב העצמאות כשגורים ייללו בחצר בו הוא גר ושיגעו אותו, ביקש אבא שאפסיק את זה. מה אני יכולה לעשות? שאלתי אותו בייאוש. פתאום אני חושבת שהיללות הן שהביאו למותו, הוא לא ענה אבי היה מכור לשקט..." (ס.ל)

העיסוק בגוויית גור החתול, הדימוי הפתולוגי, מהווה עבור סמדר נגיעה אסוציאטיבית באפיזודה של זכרון, ומאפשרת לה איזה שהוא נסיון ל "נגיעה ממשית" במוות בגוף הפיזי, ובהכלת מות האב.
העיסוק באסתטיקת המת- החי, מעורר הקשרים אסוציאטיביים מול עבודות פרובוקטיביות ידועות אחרות, של אמנים דוגמת דמיאן הירסט בצילומי גופם הפתוח של חיות מבותרות לצד כתמי צבע צבעוניים, אנדרה סראנו בהנצחתו את הגוף המת.

.."המוות חייב להימצא במקום כלשהוא בחברה, אם שוב אינו מצוי בדת (או מצוי שם פחות) הוא חייב להיות במקום אחר, אולי באותו דימוי היוצר את המוות תוך שהוא מנסה לשמור על החיים." (רולאן בארת)1.

nהתערוכה מאכלסת אמצעים שונים, מיזוג בין הפן המופשט לפיגורטיבי, המשמשים יחדיו לחיפוש קדחתני אחר דמות האב. חיפוש דחוס שאינו מתחשב בקונוונציות תצוגה מקובלות. עיסוק אובססיבי בקידוד ויזואלי כמלאכת פיענוח לפתרון חידת התאבדותו, ולדמותו הסבוכה.

נורית טל-טנא – אוצרת

_______________________________________________________________________

  . בארת, רולאן (1980). מחשבות על הצילום, (תרגום: דוד ניב), ירושלים, הוצאת כתר.

בתמיכת מפעל הפיס.

בערב הפתיחה יתקיים מיצג - בשעה 20:00. בתערוכה יוצגו כ-30 עבודות והיא תתפרס על כל חלל הבית. התערוכה פורשת תהליך חקירה ואופני קידוד שונים למכתב הפרידה שהשאיר האב לפני מותו, קידודים וויזואליים וטקסטואליים. באמצעות דימויים שונים, סמדר חוקרת את קידוד מכתב הפרידה, מפרקת ובונה. מקשרת בין דימוי למילה, שכן הם שלובים יחד במראות האחרונים שהותיר, "צילמתי את חדרו על סימניו אחרי התאבדותו" (ס.ל).