אני מחכה לרגעים בהם אוכל לראות. לראות בחללים הנפערים והנסגרים בפניי,כמשהו המרחף באוויר, שלא נח על אף אחד מן הקצוות ומתקיים על קרום דק, על האמצע ,חללים של דבר מוכר וקרוב שתוך שנייה נהיים לזר הרחוק ממני. במפגשים חזותיים עם הסובב אותי, בהטיית ראשי ובהזזת עדשת מצלמתי אני יוצרת בטויי של העולם, מין מקום ביניים של ציפה, מקום ביניים של מעבר .
בשנה שעברה, נכנסתי בדלת עליו השלט- No- trespassing. מאז שאני זוכרת את עצמי אני חיה בין ארצות בבתים שכורים. גדלתי עם ברוקלין ומצרים בגליל התחתון עם סיפורים שנתנו לי באוויר להשלים. כשעליתי לארץ בגיל אחד עשרה שתקתי שנה עד שלמדתי את השפה. בזמן ההשהיה הזה נוצר זמן אחר. זמן מעבר, זמן המתנה. אני מנסה להבין את מקומו של העובר ושב על פניי. כל הנושאים הללו מקבלים ביטוי עבודות שלי בהם אני מתארת חללי ביניים, מקומות אשר דרכם חצי בפנים חצי בחוץ נמצא המבקש לעבור.
בעבודה שלי אני מחפשת ליצור מקום בתוך האי וודאות של הלך לך המתמיד בן זמננו, מקום של היזכרות ויצירת משמעות בתוך השכחה. בבניית חלל המדמה אוהל אני בוחנת חלל אמורפי בצורניות ובמושג המקום שלו, מקור למחסה ובו זמנית אשליית הגנה מחדירות חיצוניות. מין מקום חסר צורה נודד שמהווה פנטזיה של יציבות חלופית, המסתירה את החוץ ואינה חוסמת מפניו המהווה חלל שכחה והיזכרות בין לבין, חלל של אחיזת עיניים . בהסתכלות שלי על האוהל אני מפענחת חלל מעבר, מקום המתנה של המבקש לעבור, מקום של סף. אני רוצה להציב חלל כזה בתוך החלל המוזיאלי שהוא כשלעצמו כבר מקום מעבר. החלל המוזיאלי כשדי תעופה, בין גבולות ,בין תורים שעומדים בהם לפני הראייה לפני ההבנה בזמן השהייה. אוהל זה ארכיב ממלח ופרגמנטים של קירות שצפו , המלח כנגד עין הרע ברית ועוד מושגים בתודעה הישראלית. אבנה את המבנה בצורת מצנח שטרם צנחה עד הסוף אך אינה נמצאת באוויר. בתוך החלל אקים חצים ואורות כחולים של -הכול יהיה בסדר בסוף- המציב את השאלה וביקורתי כלפי התשובה. כשהשומר שומר בפתח.

באירוע הפתיחה דניאל פישר תקיים פרפורמנס בחלל "טנדם" **Tandem (or in tandem) is an arrangement where a team of machines, animals or people are lined up one behind another, all facing in the same direction.