אחרי שש שנים בהם ציירה מיכל ביבר בתוך מקלט מתחת לאדמה, היא עברה לצייר בסטודיו מואר מעל לשוק הכרמל. ביבר, בוגרת "בצלאל", החלה לצייר מתוך התבוננות מאז לימודיה ב"תחנה". הסטודיו המואר אליו עברה משמש כמעבדת מחקר של אור וצל, חלל וצבע.
את המחקר שלה היא מבצעת תוך התבוננות חסרת פשרות במציאות שסובבת אותה. "הדקל נראה לי זוהר והצבע של השמים מהפנט, האור עושה את כל ההבדל, אבל האור הוא גם גורם מספר אחד לתסכול, כי בלתי אפשרי להגיע לצבע המואר, למשל של השמים." נוף מהחלון אל החצר הפנימית הוא אמצעי להרהור וחיפוש אחר האמת כתמונת מצב פנימית. כלים על שולחן מרתקים אותה כיצירת מערכת-יחסים בין צורות וצבע, לכן הם גם מרתקים את מי שמביט בציור. ביד בטוחה ומלאת כבוד היא מתכתבת עם דימויים מההיסטוריה של הציור: פורטרט עצמי, טבע דומם או נוף.
הצופה תוהה אחר משיחות המכחול שעוקבות אחרי העין הרואה והופכות לעבודת אמנות. הצפייה בה היא חוויה חושנית, אינטואיטיבית ומאירה. זהו מחקר מעמיק של פני-שטח. עד כמה הוא צריך להיות עשיר בשכבות, רזה או חסר. מתיחת גבולות הסטטיות הציורית על ידי תנועת מכחול וכתם, הכנסת הזמן החולף והתנועה השקטה, כמעט לא מורגשת, אל תוך הציור, התקרבות אל החלון, מבט אל החצר, בריחה אל שמים יפהפיים. ההתבוננות החוצה מנסה לרסן את העולם המציאותי, להתבונן בעולם מחדש, קווים של רישום או משיחות מכחול מערטלים את הנוף מן המוכר, חודרים פנימה כדי לחפש את הצורה הפנימית ומתכסים בצבע. עיניי הציירת שבוחנות את המראה נזהרות לא להיכנס לשאננות של המוכר, לקפל בתוכו את ההסתכלות פנימה, להבהיר את המראה, לרווח לו מקום דרך צורה, מכחול וצבע.
רונית רפ

גורדון 36 תל אביב