מכתבים מנסיעה מדומה / מוזיאון עוקשי לאמנות ישראלית

התערוכה "מכתבים מנסיעה מדומה" המבוססת על יצירה מאת לאה גולדברג היא פרי מיזם משותף לאגודת המאיירים בישראל ולמוזיאון עוקשי לאמנות. והפעם, הצטרפו אל המיזם עוד אמנים מתחומי אמנות נוספים כגון צילום, רקמה, פיסול בברזל, תחריט, וידאו ועוד.

הרעיון לצאת למסע אמנותי בעקבות מסעה המדומה של לאה גולדברג על פני אירופה, הזכורה לה מתקופת לימודיה בברלין, נולד לפני כעשור והבשיל לאיטו כמו תבשיל קדירה חורפי. הנושא לבש ופשט תבניות ואופני תצוגה עד שהגיע לכלל בשלות. לאחר שהחלטנו לצרף למסענו אמנים ממדיות נוספות, נוכחנו כי הסיפור מרתק את האמנים וכי היצירה סוחפת אותם ומעוררת השראה בכל קוראיה. 'מכתבים מנסיעה מדומה' הוא ספר הפרוזה הראשון של המשוררת לאה גולדברג. הוא ראה אור לראשונה בשנת 1937 זמן קצר לאחר עלייתה ארצה. זהו רומן- מכתבים קצר שבמרכזו עומדת רות, בת-דמותה של המחברת. מכתביה של הגיבורה מגוללים את סיפור פרידתה המיוסרת מעמנואל אהובה?, ובעקיפין גם מאירופה מולדתה: הם מתעדים מסע שהיא עורכת במערב היבשת, וכבר נשמעים בהם אותותיה מבשרי הרעה של התקופה.

המכתב הפותח את הספר מוגדר כ"מכתב אמיתי על נסיעה מדומה" והוא גם הקדמה. "אתה, אולי גשם אינו יורד, אבל החלונות זוכרים את הסגריר. וקר. אני רואה את גב נושא המכתבים. הוא נכנס אל הבית שממול. תיבת הדואר שלי ריקה כרגיל: מילות הגאולה המעטות ההן העלו?לות לפתוח לפני את גבולות הארצות הזרות לא נכתבו. עדיין אני עוד פה. עוד לא נסעתי אך אני נפרדתי ממך, אף כי גם אתה פה. אולי אפילו בחדרי. הלוא אפשר לעצום לשעה קלה את העיניים, לשמוע את רעד התנור הבוער ולחשוב שזהו המסע שלי, שאני כבר נסעתי. הלוא כך הוא - נסיעה ספרותית גם בה יש הרפתקאות וחוויות." וזוהי, למעשה, תמצית היצירה כולה מכתביה של גולדברג לעמנואל? אהובה הדמיוני? או אולי האמיתי..., שאינם נענים מספקים עושר בלתי נדלה של דמיון והשראה ומזכירים מקומות, נופים, מראות ואנשים שהותירו בכל אחד מהאמנים חותם ועוררו את פרץ היצירה.

הגם שאנו יודעים כי נכתבו בשהותה בארץ, בחדרה הקטן, הם מספקים לנו התבוננות עמוקה אל עולמה הפנימי, אל מאווייה הכמוסים ועל כמיהתה לאהבה שלא מומשה, בסיפור ממש כמו בחייה של גולדברג. התיאורים העשירים של המקומות והנופים הניבטים מבעד לחלון חדרה, או חלון הרכבת בה היא 'נוסעת' - מלאי דמיון ויחד עם זאת מציאותיים להפליא ואנו? הקוראים - מתפתים להאמין כי אכן היא נמצאת במקומות המתוארים וחווה את הבדידות הקשה כזרה בארץ נוכריה, אותה מיטיבה הכותבת לתאר בעושר הלשוני האופייני לה. האמנים המציגים בתערוכה, כולם כאחד נשבו בקסם הסיפור, נסחפו איתו על כנפי הדמיון אל מחוזות רחוקים והגישו עבודות מרשימות ומרגשות ועל כך נתונה לכל אחת ואחד מהם תודתי. רחל זמר, אוצרת