תערוכות > אסף שני | מישוט בארץ ומהתהלך בה
אסף שני | מישוט בארץ ומהתהלך בה / הגלרייה במבואת בית עיריית רעננה04/04/2013 עד ה-02/07/2013ציורי הנוף הארץ-ישראלי של אסף שני מאששים כי באמנות, כמו בכל עשייה אנושית אחרת, אין קיצורי דרך ביצירת ציורים איכותיים. שני עומל קשה על ציוריו, ובדרכו זו חובר אל אמני הנוף המייסטרים בעלי השליטה המוחלטת בחומרי הציור והבד. עינו המתבוננת של שני משוטטת בנוף מצד לצד ללא נקודת אחיזה אחת,כשמהמרחב האינסופי של הדימויים מן הנוף הישראלי הוא בוחר מקטעים של חורש, שדות, תוואי גבעות מוריקים, עמקים ומדבר – תבניות או פיסות נוף ראשוניות שלעיתים נחבאות מן העין. מקטעי נוף אלה מעלים על הדעת את האפשרות שהמקום המתואר עוצר זמן, שהוא אל זמן. דרך עבודתו הוירטואוזית של שני גורמת לצופה לחשוב שאולי כבר ראה מקטע נוף זה או אחר בעבר; אולי כבר הילך קודם לכן בו.שני מצליח ליצור תחושה של דממה וכמעט שותפות התבוננות עם הצופה בעבודותיו. באופן כלשהו ציוריו אינם רק מתארים, אלא הופכים למקום. כולם מצליחים להנכיח את התחושה המיוחדת הטבועה בנוף הישראלי ואת האנושיות שלו, תחושה שגם ללא הכותרת וגם לולא הוצגו בארץ, ישראלים רבים היו מזהים את הנוף המצוייר בעבודותיו כנוף מכאן. הצבעים ביצירות מחזיקים עקבות של תנועה ומהירות מעבר לכיסוי השטח. תכונות ציוריות אלה חושפות ממד נוסף, שפעמים רבות חבוי מעין הצופה, כמו חשיפה של רובד פנימי של הציור לפני הכיסוי הסופי שלו.כאשר שני מתמקד בנוף כדי לציירו, הנוף מתגבר עליו, על הבד, כמו גם על תנועות ומקצבי המכחול שלו. סולם הצבעים הנבחר על ידו משקף התרשמות ראשונית שלו על מנת להנציח את המראות הנתונים להשתנויות העיתים; לזוויות הראייה בנות החלוף; לתמורות האור ולרטט החיים – כולם נדחסים אל תוך הפורמטים בקומפוזיציות פתוחות ורוויות פיגמנטים. כל עבודה של אסף שני מזמינה אותנו לכוון שעון פנימי בעת ההתבוננות בה, כאילו מבקשת לחדד אצלנו את הקשב לנוף. יש וציוריו נוצרים כציורים בודדים ויש כסדרות, אם כי גם בסדרות כל ציור עומד בזכות עצמו, אבל בסדרה כולה יש משום התפתחות איטית, מחקרית של הנושא. יתכן שאלה מעין וריאציות על נושא אחד, כמו במוסיקה, או אולי ניסיון לממש דבר פעם נוספת ולהעניק לו משהו מפרק הזמן שעברה יצירת עבודה אחת לאחרת – אופן עבודה המאפשר לשני סוג של התעמקות, ניתוח ודיוק. "מקום פירושו לא רק התחלה אלא גם סיום; יש לסיים אותו, להפכו למסוים, בעל צורה מסוימת – זה מה שממקם מקום, שם נקודה, מתחיל פרספקטיבה, מושך קו אופק..." (1) מזווית ראיה אוצרותית משקפות יצירותיו של שני שאכן הגיע להכרה, לקבלה עצמית ולהבנת הזמן והמקום. אמן צריך להרגיש שחוויות שחווה, או המקום בו היה נמצא הינו חשוב. ברגע שאמן מגיע לסוג זה של הכרה, מתקיים רגע של אמת המהווה גרעין לאמנותו. רק מתוך נקודת מפגש זו מצליחה לנבוע יצירה אותנטית בעלת אמת פנימית, ואכן כאלה הן יצירותיו. אורנה פיכמן – אוצרת ____________________________________ (1) זלי גורביץ', על המקום, הוצאת עם עובד, ת"א, 2007, עמ' 10 מיקום - הגלרייה במבואת בית עיריית רעננה זמנים - 04/04/2013 עד ה-02/07/2013 |
התכנים המופיעים באתר ובפרטי תערוכה זאת הינם מטעם הגופים המפרסמים ובאחריותם.
כל הזכויות שמורות ל - artbeat.co.il © מרחב לאמנות ו- אומנות ישראלית
||