חזון אשה / תאטרון גבעתיים

חזון אשה אמירות על נשיות מארבע זוויות יצירה האמנים: איריס גינזבורג, ורוניק כהן-הנדלס, דויד מונסונגו ויעל שביט. התערוכה מפגישה בין ארבעה יוצרים בציור, צילום, שירה ופיסול המבטאים את תחושותיהם, דעותיהם ואמירותיהם בנושא נשיות.

איריס גינזבורג גדלה ברמת אביב והחלה לפסל אחרי שנים שבהן עסקה בתחום המדע (בעלת דוקטורט בפיזיקה) ובעולם הניהול העסקי בארץ ובניו יורק. איריס התחברה לפיסול בחומר במקביל לתהליך החיבור לקול הפנימי ולאמהות. העיסוק בחומר, מלאכה נשית עתיקה, היווה את הקוטב השני לעיסוק שלה בחדשנות בעולם העסקי והטכנולוגי. היא מפסלת דמויות רכות, עגולות ויוצרת קבוצות של זוגות אוהבים הישובים אחד בתוך השני, משפחות עם ילדים, בהן כל פרט יכול להיות בכל מקום שרוצים, לפי מה שמתאים בזמן ובמקום ואלו ניתנים לשינוי ולהזזה. במקביל לפיסול היא יצרה וריאציות של הגופים והדמויות בצילום, בהם נראים הפסלים בקו או בכתם ונותנים מבט אחר לפסלים מזוויות אפשריות שונות. הדמויות ברובן מרומזות, נמצאות יחד, אך תמיד גם חופשיות להיפרד. בעשייה האמנותית שלה היא חוקרת מצבים של ביחד ולחוד, סטטי ודינמי, חופש אישי וחיבור לאחר ולקבוצה.

ורוניק כהן- הנדלס KINOREV) בכינויה האמנותי) ילידת פריז, נשואה ואם לשלושה, בוגרת בית הספר לתקשורת חזותית CORVIZART בפריז וschool of visual arts - בניו יורק. מגיל 21 חיה ויוצרת בתל אביב, עסקה באיור ובציורי קיר מתוך תפיסת הפנג-שוואי. ורוניק מציגה גם היא דמויות, אך הדמויות שלה פנטסיות ואוצרות בקרבן סוד וסיפור פנימי. במבט ראשון הדמויות נראות צבעוניות מאוד ונאיביות אך במבט שני ניתן לחוש בכאב, אי נוחות, לעתים סבל ופחד שהן מביעות. ב"פורטרט עצמי" לדוגמא, המצויר בצבעים עזים של כחול ואדום האמנית לובשת מעין מסכה, בעיניים יש אור אך גם עצב עמוק ודמעות. המבט מספר על מצוקה פנימית אך גם על חיבור לעולם אחר, רוחני, מיסטי. בציור אחר, שבו נראים שני ראשים במעין חיבוק, ראש אחד צהוב של מעין חייזר, דמות מעולם אחר ופורטרט נוסף של אישה, מביעה האמנית את הכמיהה לרוך ולאינטימיות. הראש הצהוב של הדמות מהעולם האחר מייצגת איכות של אהבה ושל רכות. ב"אמהות" (דמות אישה בהריון), מצוירת דמות אישה שראשה בנוי מדמויות רבות המייצגות את בני הזוג הפוטנציאליים שיכלו להיות לאישה ואילו הבטן מלאה בפוטנציאל של תינוקות, של יצירת חיים. החקירה של ורוניק את מהות החיים והנשיות נעשית דרך ציור של פרטים, עם הרבה צבע וסימבולים החבויים בתוך כל ציור.

דויד מונסונגו, יליד ישראל, נשוי ואב לשלושה, מתגורר ביישוב גן נר שבגלבוע, עוסק בתחום ההיי-טק וחלק ניכר מזמנו משקיע בצילום. מציג בתערוכה זו לראשונה קטעים נבחרים משירים פרי עטו ולצידם אחדים מצילומיו. בשיריו הליריים, כמו גם בצילומים, נותן דויד ביטוי לנקודת המבט החודרת שלו, להתבוננות המעמיקה ברזי העולם האישי והכללי, ביחסים בין גבר לאישה, תוך יכולת נדירה לבטא קירבה, אינטימיות ורכות דרך מילות השיר כמו גם דרך עדשת המצלמה. התיאורים הויזואליים והמילוליים שלו משמרים את תחושת הרגע ויוצרים בו בזמן אוירה על זמנית, לעתים אפילו מיסטית.

יעל שביט, ילידת ירושלים, נשואה+שתי בנות וארבעה נכדים, בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בכלכלה וסוציולוגיה ולימודים לתואר שני במנהל עסקים. היצירה היא חלק חשוב ומרכזי בחייה וכעובדת מדינה בכירה, שילבה תמיד בין העולם המוחשי לעולם הדמיון. למדה פיסול אצל הפסל פנחס עשת ז"ל במסגרת לימודי חוץ באקדמיה לאומנות ועיצוב בבצלאל, וכן אצל הפסל פסח פליט ז"ל ואצל בוריס כץ ולוק זהבי. בשנים האחרונות היא מפסלת ב"סקולטורה" בתל אביב, בהדרכת הפסל דוד פאר, בעיקר נשים וזוגות בחימר ויציקות בברונזה, אבן ופוליאסטר. הדמויות שלה לעתים קומיות, לעתים גרוטסקיות, אך תמיד עשירות מבע, מאופיינות בשפת הגוף ובביגוד שלהן, לקוחות מסצנות בחיי היומיום, מסיטואציות המלוות את חיי האישה ולעתים מתוך עולם התיאטרון.
פתיחה חגיגית: 21.3.2013 שעה: 19:00
אוצרת: איילת אמוראי-בירן