דניאלה מלר - תחריטים / גלריה לאמנות מיתר

תערוכתה של דניאלה מלר היא הזמנה למפגש עם 'בית' בשלושה מובנים:

 א. זהו מפגש עם מרכיבי הבית והסטודיו שלה במיתר, בית עשיר באוספים, יצירות, חפצים ומזכרות ממסעות ברחבי העולם ובמרחבי נפשה.

ב. זהו מפגש עם ביתה-סביבתה, הנופים הנרחבים של הנגב, שעקבותיהם חרוטים על לוח ליבה וסימניהם מונצחים על לוחות התחריטים שלה.

ג. זהו מפגש עם מילון הסימנים המצפינים את חלקיקי הזיכרונות של בית ילדותה שנותר מאחור בתוניס ובית נערותה שבנתיבות.

התערוכה עצמה מכילה את התמצית של שלושת הבתים הללו. לצד תחריטיה וציוריה אנו פוגשים את עבודות הקרמיקה, התכשיטים והרקמות האתניות, הכיסאות והספסלים שמקיפים אותה, הם יוצרים תפאורה מרומזת של סביבתה ומהדהדים בציוריה ובתחריטיה.

בסדרה התחריטים המכונה 'סימנים' דניאלה מלר מפגישה מרקמים, צבעים ודימויים שונים. בכל הדפס מתגלה דיאלוג שמתקיים בין הדימוי הפשוט, המתומצת והשטוח שבמרכזו לבין המרקם העשיר והמורכב של הרקע שמאחוריו. הדימויים בהדפסים מנוסחים כצלליות, כסימנים של מידע וכמוליכי מטענים רגשיים: כסא, בית, דקל, גמל וכדומה. הסימנים הללו, המונחים על גבי מרקמים קוויים שונים מזכירים את החריטות בסלע אשר ניתן לראות במקומות שונים בנגב וברחבי העולם. החריטות הללו הן מסרים שהותירו שבטים, סוחרים ונוודים.

בדומה להם, מלר חורטת וצורבת סימנים של קיום וזהות אל תוך לוחות נחושת המשמשים לה כמצע ליצירת ההדפסים. כאשר מצליבים את הדימויים זה מול זה, נוצרים זוגות של סימנים המעידים בתמצות על תרבות וטבע, טבעי ומלאכותי, אורגני וגיאומטרי, חי ודומם, ניידות ונייחות, פתיחות וסגירות, אופקי ואנכי.

 בסדרת התחריטים המכונה 'כסאות' האמנית הופכת כסאות של ממש לכיסאות של נייר. כסאות של נייר אינם באמת כסאות ש?מישים, ק?שיחים, יציבים או נוחים. הם נותרים סימנים שטוחים, דימויים של כסאות ריקים הממשילים משל משולש: אין יושב או יושבת, אין בהם נוחות ואין בהם דיאלוג בין המושב לבין היושב או היושבת. אופי הכיסאות רומז על תכונות אנושיות של מי שי?שב או י?שב על גביהם: כיסא ישר וזקוף או כסא הפוך ושפוף.

בחלק מן העבודות, הכיסאות דומים לחוטים: קווים ארוכים, המצפים ומקווים לקשר. הם מזמינים אדם אחד לשבת איתה ולדבר. ''שב ונדבר'' הוא התמצית האנושית הבסיסית לרקום קשרים.

בסדרה אחרת התחריטים רקומים. דניאלה מלר, אישה המודעת לנשיותה, רוקמת רקמה רכה על נייר תחריט קשיח, פורמת ומתירה, תופרת ומאחה קשרים עם עברה כילדה בבית הספר ''אליאנס'' בתוניס, עת ישבה ורקמה אותיות ודוגמאות דקורטיביות שונות במצוות מוריה הצרפתים. דימויי האורנמנטיקה שספגה בילדותה מתגלים לה שוב בבגרותה, במהלך מסעותיה למרוקו כמו גם בצורות הצמחים והפירות שבטבע הסובב אותה. גם הם מופיעים בעבודות.

טבע דומם, חפצי בית, תכשיטים מזרחיים ועבודות רקמה מאכלסים גם את הציורים שלה. הם צוירו במהלך שהותה של האמנית בקולג' לאמנות בבולטימור, ארצות הברית, בשנים 1985-1987. גם החפצים הללו הם מוליכי-זיכרון. יש בהם זיקה וגעגועים ל'בית אמא' - שלל התכשיטים והבגדים הערביים שנחשפה אליהם ברחובות העיר אריאנה בתוניס; בית נעוריה בנתיבות, שם גדלה ונחשפה לעבודות התפירה של אמה. וכן דיאלוג מתמשך עם החפצים והתכשיטים של הישובים הבדואים הסמוכים לביתה במיתר. החפצים האישיים הללו הורחבו לממדים גדולים וצוירו בצבעי מים, בעבודת מכחול מוקפדת, פרטנית ואיטית, המזכירה פעולות אריגה ורקמה. הריאליזם הציורי מחקה את המרקמים המקוריים, את הצורות ואת הצבעוניות העזה של החפצים.

מכלול המרכיבים בתערוכה משפיע ומקרין על הסדרות השונות וקושר אותן לישות אחת: מילון הסימנים האישיים, מרכיבי היסוד של דפוסי-חייה ושל עולמה האמנותי של דניאלה מלר. פרופ' חיים מאור, אוצר התערוכה