התערוכה התגבשה סביב החקירה האישית שלי סביב מדיום הרישום, השחור והלבן. השחור והלבן הינם ערך אסתטי אך בד בבד הם חומר, נושא וערך קונספטואלי.
העבודות מתדיינות עם הקשר שבין האדם לבין הטבע. הדימויים השונים בעל אופי אורגני העשויים מחומר כובל וקשה מעשה ידי אדם, יוצרים אוירה נפיצה שבה הכוחות השונים מנסים להיפרד אלו מאלו ללא הועיל. מאבק זה דומה למעשה הבריאה המפורסם ולהיווצרותו הראשונית בראשיתית של אדם המדגים את היחס האמביוולנטי שלנו לטבע.
חלק משמעותי ביצירותיי הינו השימוש ביצירה העמלנית והסיזיפית, נשית במידה אשר קשורה לדיון בנוכחות החלוקה המגדרית באמנות. בתערוכה נוכח הדימוי ה"ברבורי", דימוי בעל משמעויות ספרותיות ערכיות בתרבות המערבית שמוטמע בו הכוח האנדרוגיני (הנשי והגברי), המסמל כוחות מנוגדים השלובים זה בזה.
תפיסת העולם שמחלקת ומפרידה בין הכוחות הללו  נוכח בספרו של לסינג "לאוקון". לסינג נותן דגש רב על המילה הכתובה מאשר לדימוי החזותי. זווית מבטו של לסינג מחלקת את העולם לספרותי שהוא "תרבות" ואמנות שהיא "טבע" ומכאן הופך את הקשר בין אמנות לטבע בלתי נפרד. היחס והחלוקה הדיכוטומית של ספרות ואמנות הינה גם השקפה מגדרית וחלוקה היררכית בה משתמע כי ה "תרבות"(גברי) מעל לטבע (נשי)ובכך משאירה קשר חזק בין אומנות טבע ומגדר כקשורים זה בזה בשיח האמנותי.

השחור והלבן מלבד היותם ערך ויזואלי הינם גם בעלי קשר חזק לכתב ולספרות. השימוש במוטיב ספרותי כגון ה"ברבור" וכן השחור והלבן כמסמל את ערכה ונוכחותה של המילה הכתובה נוכחים ביצירות בתערוכה זו. נושא זה של המתח בין האדם לטבע ובין הספרות לאמנות הינם קצוות שונים הנוכחים בשיח האמנותי ומקבלים פרשנות ויזואלית חדשה. בתערוכה זו הקצוות השונים של התרבות נוכחים זה לצד זה,

השומר 7 גבעתיים