ממוללת - נורית גור לביא (קרני), נעה רז מלמד, נעמי שניידר / הקיבוץ

"שאיפה-נשיפה": נעה רז מלמד בונה מיצב מרובה פריטים מהרצפה ועד התקרה - מצבור של רהיטים ישנים, בעיקר מגירות פעורות, שמצאה זרוקים ברחוב מגוריה. בתוכם היא משלבת אובייקטים שהיא בונה, מוצאת ומייצרת, רישומים על גבי מצעים בלתי שגרתיים, ארבע עבודות וידיאו. "העבודה עוסקת בשאלות הקשורות במקום, מרחב, כיוון, גבולות, זמן, בית וגוף, טבע- תרבות. החוויה שלי כמו בזרם תודעה; דימויים צפים זה על זה ומפגישים עבר והווה- עבר רחוק, טקסים קיבוציים חקלאיים לצד דימויים כמו בעבודת הווידיאו 'מעיין בבלפור', בה מעיין נובע מתוך שורשים סבוכים. במבט נוסף רואים שהוא נובע מצינור בקומה שנייה של בית. בצד ההווה היומיומי דימויים מימי הביניים ומן המיתולוגיה, חפצי רדי מייד אותם אני מוצאת בסביבתי הקרובה, צלילים וצללים, תלת מימד ואובייקטים שטוחים ודקיקים."

"רקפת מצויה על צלוחית מרק": נורית גור לביא מציגה כשישים צלחות מטבח לבנות ועגולות שעל כל אחת ציירה בכחול או בשחור פרח בציון שמו המדויק ולעתים גם התאריך שבו נקטף.
גור-לביא התחילה בציור הצלחות כשחזרה משהייה של 6 חודשים בפריז, כמחווה לאוסף צלחות האוכל עם ציורי הציפורים של משפחת דה-קמונדו, משפחה טורקית צרפתית יהודית עשירה של בנקאים אספני אמנות שנלקחה להשמדה ב-1942, וביתם נותר כמוזיאון.
אומרת נורית: "הצלחות, הציפורים, הסיפור היהודי המשפחתי רב הניגודים - כל המרכיבים האלה השאירו בי סימן, וכשחזרתי לארץ מצאתי את עצמי מציירת פרחי בר ארצישראליים שקטפתי והבאתי לסטודיו, על צלחות אוכל משומשות וחדשות- פרח לצלחת. רק בעיצומו של תהליך הציור על הצלחות הביתיות שאספתי, שאלתי, קיבלתי, נזכרתי שסבי, אבי-אבי, סחר בחרסינות צ'כיות והביא צלחות לארץ עד מלחמת העולם השנייה. בבית אמי נותרו שלוש צלחות קטנות וסדוקות מעוטרות בפרחים, ואני מציירת רקפת מצויה על צלוחית קטנה, שהגיעה מצ'כיה."

"טיוטה לאנציקלופדיה מקוצרת": נעמי שניידר מציגה שלושה בלוקים שבהם העתיקה בכחול באופן חפשי איורים מתוך אנציקלופדיות ומגדירים ישנים, ציפורים ובעלי חיים אופייניים לנוף המקומי או פרטים מתוך המסורת היהודית, כמו בית כנסת בצפת. היא מעתיקה גם את הטקסט הכתוב, מוחקת אותו בקווקוו, בטוש או בטיפקס. לעתים האמנית נכנסת ברישום ובפעולת מחיקה גם אל גב הדף, שבו הוטבע הרישום. החזית, הגב, והדף הבא שבבלוק יוצרים רצף של רישום ומחיקה, הוויה ושלילתה, והכל חשוב. על הקיר תלויים כחמישים צילומים של דפי הבלוקים- חזית, גב וספירלה- ויחד נוצרת אנציקלופדיה דמיונית, שיש בה חותמת של עתיד שנבנה מתוך עבר. לעתים המחיקה תופסת את המקום העיקרי ונשאר רק כתם בדמותו של האובייקט. "הדיו חלחל והציורים עברו בחלקם לצד האחורי של הדף. בגבו של העמוד שציירתי, גיליתי מראה מעט מקרי ואפילו יותר 'חי'. התחלתי להסתכל ולהתעניין במה ש'מאחורי הקלעים' של ציור, בגד, רקמה. ללא הגלזורה של הייצוג, המקום שחושף את תהליך העבודה- התגלה לי כעשיר ומרתק."

כך מנסות האמניות, כל אחת בדרכה, ללכוד את הרגע שעבר ואת מה שהיה חשוב בו. הציון המדוקדק של שם הפרח, שם בעל החיים, התאריך - כל אלה הם דרכים להחיות את העבר בתוך ההווה. המילה הכתובה, בדרך ובפונט שבו נכתבה, עקרוניים. נעה רז מלמד מטמינה בטיפות זכוכית גדולות את המלים "צפון", "דרום", "מזרח", "מערב", "ימין", "שמאל", ומנקדת אותן בטעמי המקרא- וכך כאילו רצתה, גם בהליכה לעבר כה רחוק, למצוא מחדש איזון ולתת תוקף לקיום כאן ועכשיו.

לכך מצטרף עצם מעשה האמנות, כמו שעולה משירה של מאיה בז'רנו - "לצייר פרחים" אותו הקדישה לנורית גור-לביא:
..."כי העברתם של פרחי השדה לבד
הצילה אותם מן ההרג, הכער, הגסות והרע.
לרגע הם נראו לי פליטים יקרים במעצר,
פרחים שהברחו ועברו את הגבול בהצלחה."

(מתוך: "התעוררתי בליבו של אלכסון", 2009)

לפרטים נוספים: גלריה הקיבוץ 03-5232533 

אוצרת: יעל קיני
*באופן מיוחד בתערוכה זו הגלריה תהיה פתוחה גם בשבתות בין השעות 11:00-14:00