"אמת" - תערוכת זיכרון לצייר דוד רקיע ז"ל / ימקא ירושלים

תערוכה רטרוספקטיבית במלאת 30 לפטירתו בתערוכה יצירות משנות ה-50 ועד הזמן האחרון בסגנונות שונים של הצייר.

"בספרות האמת היא מה שכותב הסופר, הדבר נכון גם עבורי כאמן. מה שאני מצייר זאת האמת שלי."

התערוכה לוקחת את הצופה בה למסע תקופתי החל משנות ה-50 והסגנון הראליסטי-אקספרסיוניסטי, כאשר עדיין חתם בשם שטרנפלד על יצירותיו. יצירות אלו משנות ה-50 תחילתן בירושלים וסופן בפריז, שם צייר את נופי פריז שלבשו בעיניו חזות פיוטית סמלית. בפריז יצר רקיע גם חיתוכי לינוליאום וליתוגרפיות בשחור לבן .

בינואר 1961 עת שב ארצה עם אשתו הטריה לאה' הציג במוזיאון תל אביב את סדרת ציורי ה-"געגוע". יצירות אלו היו מבוססות על צורת האות העברית דרכן התגלתה ירושלים בצורה סמלית מנקודות ראות שונות – אדמתה, רוחה ובנייניה .

בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 צייר רקיע את "ירושלים של מעלה". זוהי עיר יהודית קדושה השואפת למרומים מנותקת מהזמן ההיסטורי ומהחלל הארצי .

ב-1976 החל להתמקד במונו-פרינטים, דימויי שערים, חומות, נרות, ציפורים ואותיות המרחפים בחלל בסימן אור – אין-סוף ונסיקה לרקיעים עליונים .

במקביל למונופרינטים, יצר רקיע כשלושים תבליטים שנוצרו משבלונות עץ ותגזירי עץ מציורים .

בסוף שנות ה-70 צייר רקיע את ציוריו הגיאומטריים המתחלקים לשטחי צבע ופסים צבעונים עם רמזים סימבולים דקים .

החל מ-1982 צייר רקיע את ציוריו הקוסמיים שבמרכזם ניצבת עדיין ירושלים עירו, כסימבול מוסרי והאות העברית כערך תרבותי. ביצירתו הקוסמית ניצב ההווה במרכז החיים ונתפס בעיני האמן כנצח.
משנת אלפיים, כשהיה רקיע בשנות השבעים לחייו, הוא היה מוכן לטבילה בעולם שכולו אותיות טהורות, ללא שום דימויים מלווים. מרבית ציורים אלו הם מונוכרומיים כשהאותיות אינן מחוברות למילים במכוון, למרות שמדי פעם הן מצטרפות באקראי למילים כגון "כבוד", "צדק", "תפארת" ועוד. רקיע בשנות האלפיים קרוב ליהדות-קבלה כפי שלא התקרב מעולם ומבחינתו "האות היא סימבול".

מאז 2004 הפכו ציוריו למופשטים ואקספרסיוניסטים בעלי טפטופי ו"חוטי צבע" בסדרה "מאבק האאורה".

התערוכה תלויה עד ה 28/2/13