התערוכה הראשונה של האמן השווייצרי אוטו וילר (1887-1965) מוצגת החל מה-18 בינואר במשכן לאמנות בעין חרוד. 40 הציורים המוצגים בתערוכה מייצגים את קשת סגנונותיו ואיכות יצירתו של האמן.
אוטו וילר היה בוגר "א?קול ד?ה ב?ו?ז א?ר" היוקרתי בפריז. ב"אקול" למד אצל פרננד קורמון והיה תלמידם המובהק של כל אמני אירופה הגדולים. התנסה באימפרסיוניזם ובאקספרסיוניזם, וגם השפעה פוביסטית ניכרת ביצירות רבות שלו. הוא הושפע מפיקאסו, ממאטיס ומתנועת ה"יוגנסטיל", וביסס עבודות על הרעיונות של "לה נ?אב?יס".
וילר נמנע במתכוון מהצהרת אמונים לסגנון אחד מסוים; אמנות הציור עצמה היא שריתקה אותו. הוא צייר נופים מעוררי השראה; מראות אהובים עליו במיוחד היו האלפים השווייצריים המתנשאים לגובה, המשתנים עם עונות השנה המתחלפות. בכל נסיעותיו צייר תמיד וילר את סביבתו החדשה. הוא צייר את דיוקנם של כל בני משפחתו ושל כל הדמויות המוכרות בעיר ארו (עיר הבירה של הקנטון הצפוני בשוויץ, ארגו, ממערב לציריך). ציורי העירום ותמונות הפרחים שלו משקפים את התקופות השונות של תולדות האמנות המודרנית. התמונות הרבות של העיר ארו שצייר מעניקות לנו היכרות ממשית עם העיר. עד מהרה נודע וילר כ"צייר העיר ארו". כיום מצויות עבודותיו כמעט בכל בניין ציבור מקומי. וילר נהיה חלק מהדנ"א של העיר. עבודותיו קלטו את אווירת העיר דרך מעבר העונות והחגיגות.
כמו יהודים רבים בני זמנו היה וילר תוצר של תנועת ההשכלה ומעולם לא עסק ברגשות של היות היהודי "אחר" וזר, רגשות אופייניים כל כך לחלק גדול מן האמנות היהודית. עבודתו הצהירה על היטמעות נוחה בתוך החברה הלא-יהודית הרחבה, ואין בה החרדה היהודית. דומה שוילר חש לגמרי בנוח בסביבתו, כיהודי שמצא את מקומו בין השווייצרים.
סיפורו משקף את הכמיהה של יהודים במאה ה-20 להיטמע לתוך החברה הכללית. מאחר שחש בנוח בסביבתו, היה יכול להתמקד במשימה החשובה – הציור. אוטו וילר היהודי חי כאזרח שווייצרי והתאמץ להשיג טוהר אסתטי חילוני לחלוטין.
התערוכה מלווה בקטלוג.
