"אבא בוא תראה" - סילביה צימרמן, תערוכת זכוכית / גלריה חנקין - חולון

אבא שלי היה חייט, אמן בדים.
תכנן, חתך, גזר, תפר, חיבר חלקים.
אותם הדברים שהיום אני עושה עם הזכוכית.
נפרדתי ממנו כשעליתי לארץ מארגנטינה. הייתי אז בת 18. שנתיים לאחר מכן, נפטר אבא שלי והוא בן 54.
היום כשאני בת 54, קיבלתי מתנה אמיתית – תערוכת יחיד ראשונה בגלריית חנקין בחולון.
ממקום מרגש זה אני קוראת לו: “אבא בוא תראה – גם אני יוצרת".
אני פותחת מחדש את בית המלאכה ופוגשת אותו עם החומר שלי – הזכוכית.
הזכוכית כבשה אותי בחדות שלה, בקרירות שלה, באפשרות שניתנה לי לרכך ולחמם אותה ולתת לה חיים משלה.
אני אוהבת לפסל אותה, לשחק איתה, להכניע אותה ויחד עם זאת לתת לה להגיע למקומות שהיא רוצה.
הזכוכית מאפשרת לי להתבטא, ליצור ולגלות צדדים חבויים בתוכי ובכך היא ממלאת את עולמי.
הרבה עברתי מאז היותי רואת חשבון. המעבר מהחוקים הברורים של החשבונאות למתיחת גבולות חוקי הזכוכית העשיר אותי. היצירה בזכוכית מלהיבה אותי. החל ברעיון והתכנון, דרך השימוש בחומרים הרבים שמשתתפים בעשיה, ועד לרגע המרגש של פתיחת התנור.
הזכוכית נוכחת, זוהרת, שקופה ומשתקפת. התהליך הארוך והמהנה הופך את הזכוכית הקרה ליצירה חמה ומלטפת.