"הולך עם לבנה" / בית האמנים תל אביב

הולך עם לבנה / מירה מיילור ומרב סודאי
אוצרת: דניאלה טלמור
בית האמנים, תל אביב
מרכז התערוכה המשותפת של מירה מיילור ומרב סודאי, "הולך עם לבנה", ניצב העיסוק בזיכרון. שמה של התערוכה לקוח ממילותיו של ברטולד ברכט: אני כמו אותו אדם ההולך עם לבנה, להראות לעולם איך ביתו היה נראה פעם. הזיכרון הקולקטיבי קושר את החברה למרחבים של מקום אשר חלפו, החשופים לשינויים המתמידים שמחולל בהם הזמן. הזהות של כל חברה מעוצבת במידה רבה בידי עברה, ולכן כל תרבות בהכרח שבה ומתמודדת פעם אחר פעם עם הזיכרון הקולקטיבי שלה, המתעצב כל העת. הזיכרון הפרטי של בני אדם גם הוא חלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי, והוא מתגבש אצל כל אדם דרך הקשר בין הזהות העצמית שלו לזהות החברה שבה הוא חי, כי בסופו של דבר, הזיכרון הוא המאפשר את קיומה של זהות.
rnהסדרות "חלון אחורי" ו"הגשה עצמית" שיצרה מרב סודאי משמשות אותה ככלי להתחקות אחר ההיסטוריה והשורשים של הקיבוץ שבו בחרה לחיות, ומנסות לקשור, באמצעות השפה האמנותית, בין הזיכרון הקולקטיבי לזיכרון האישי שלה, מתוך שאיפה להטעין את העבר ברוח חדשה, ולהנכיח אותו בהווה. סודאי מנסה למסור את הרשמים שמותירים בה השינויים המבניים, הערכיים והחברתיים שעוברת החברה הקיבוצית, ומזינים את יצירתה האמנותית.
מירה מיילור מציגה עבודות תלת ממדיות העוסקות בבתים שהיו או יכלו להיות – בתים רעיוניים שאבדו לנצח ותכולתם מתגלגלת עם נושאיהם ממקום למקום. כיום, בעידן של גלובליזציה, כשהגבולות הפכו שקופים, הבית הרעיוני מתקיים בבחינת מזכרת לעולם המוחשי שהיה, המסתתר אצל מיילור תחת כיפה של זכוכית. חומרים ארכיטיפים בסיסיים משמשים את מיילור ביצירתה, ושפתה האמנותית כוללת עיסוק בנרטיב של החומר: בברזל המאסיבי, בעץ המגויד ובחוטי הזכוכית הדקים והשבריריים.
nבמעשה ההיזכרות מתמודדת התודעה עם מה שהיה ואיננו עוד, וכעת נותר ממנו לכל היותר שריד. הבית המתגבש בתערוכתן המשותפת של מירה מיילור ומרב סודאי הוא המרחב המתקיים בין תפישת הבית לזיכרון, אותו חלל מדומה הנפרש בנפשו של הפרט, ומורכב מפרגמנטים של זיכרונות, ממציאות ממשית ומדמיונות, המשקפים כולם את אישיותו של האדם הנושא אותם.